כל כמה זמן אני נתקפת איזו אובססיה, מוצאת ענף יצירתי שלא יצא לי להתעסק איתו, חומר שעוד לא ערבבתי, חתכתי או יצקתי, כישורים שעוד לא רכשתי… אני נדלקת סדרתית. ומרגע שנדלקתי – אני שוקעת עד מעל לראש באותו שגעון חדש. ואיך אני תוקפת את העניין? יו טיוב היא התחנה הראשונה, בדרך כלל. בערב אני שוקעת בסרטוני הדרכה מרחבי העולם, קוראת תוך כדי מאמרים ובלוגים כדי להבין איך ומה (ועל הדרך ממלמלת במרמור עד כמה קשים חיי בלבנט, איפה שהכל נורא יקר ובכלל לא מייבאים לכאן שום דבר שווה).
בימים אלה אני עמוק בבטון. אני רוצה לערבב, לצקת, לשחק בבטון. ואני לא לבד – צמנט מככב כבר זמן מה במיטב הבלוגים לעיצוב ו- DIY, עם רעיונות נהדרים לשימוש בחומר חמור הסבר הזה, באופן רגיש ומלוטש.
תוך יום חדר העבודה שלי נראה כמו מעבדה מאובקת לחקר החומר – יצקתי וערבבתי, צבעתי, גיוונתי, אפילו בדקתי מה קורה אם במקום חול משתמשים בגליטר (״נצנצים״), נשבעת. אז אחרי לא מעט נסיונות, אני מביאה לכם פוסט ראשון מתוך סדרה, שיראה לכם איך אפשר בקלות רבה להכניס ניחוח אורבני הביתה 🙂
נתחיל בחומר – לפמוטים החמודים הללו אני השתמשתי במלט אפור. ניתן להשיג אותו בשק קטן, שמתאים במיוחד לפרוייקטים דקורטיביים עדינים. בנוסף, השתמשתי בקערית לערבוב המלט, מקלות ארטיק לבחישה ומים. חשוב חשוב – המלט הוא חומר בניין ואתם לא רוצים שאריות ממנו בבית! אז אם נשפכת מעט אבקה- השתמשו במגבון לנקות והשליכו לפח. הידיים התלכלכו? מגבון ולפח. אל תשטפו את האבקה בכיור – האבקה תהפוך לצמנט במגע עם המים ותסתום לכם את הצנרת. לא כיף.
הכלים בהם תשתמשו לערבב את הבטון הם בהכרח חד פעמיים – לא לשטוף! להשליך! יש?
השתמשתי בשני סוגים של כלי פלסטיק ליציקה – גביעים משושים לתבנית החיצונית וכוסיות קטנות לשקע המיועד לנר (ווידאתי מראש שהנרות המיועדים נכנסים בקלות לכוסית). ניתן להשתמש שוב ושוב באותם כלים, רק לנקות אותם קלות בין היציקות (במגבון! דואגת לכיור שלכם).
יש לשמן את הכלים כדי להקל על שחרור היציקה. יש המשתמשים בווזלין ובשמן, אחרי מספר נסיונות מצאתי שאת התוצאות הטובות ביותר סיפק ספריי שמן פשוט מהמזווה. משמנים את הגביעים המשושים בחלקם הפנימי ואת הכוסיות בחלקן החיצוני (הכי פשוט: להפוך על פיהן ולרסס).
ועכשיו – נכין בטון! האמת שמדובר בעצם ביציקת מלט, כי איננו מכינים בטון של ממש – עם אגרגטים וחול. אבל למה להיות קטנוניים, נכון? אפשר בשלב זה ללבוש כפפות חד פעמיות. נכין בקערית המיועדת אבקת מלט, בערך בכמות של חצי גביע לכל גביע משושה. אני לא מדדתי, אלא הכנתי בשלבים לפי הצורך. מוסיפים מים לאבקת המלט בכמויות קטנות ומערבבים, עד שהתערובת מזכירה בלילה של פנקייק. אם היא נוזלית מדי – מוסיפים מלט. אם קשה ויבשה – עוד קצת מים. ו… יוצקים! עד כשלושת רבעי גביע.
מוסיפים לכוסיות הקטנות משקולת, אני השתמשתי במטבעות. מכניסים את הכוסית לגביע ומשקיעים בבטון. אם הכוסית עולה וצפה, מוסיפים מטבע או שניים. וזהו! מניחים בצד לייבוש.
בעקרון יציקות קטנות מתייבשות למגע די מהר. אני נתתי לפמוטים שלי לילה להתקשות, ואז שלפתי בעדינות את הכוסית הקנה מהיציקה בעזרת פלאייר, מה ששחרר גם את היציקה מהגביע. אם הכוסית עקשנית ואינה יוצאת, נסו לנער אותה קלות, בתנועות עדינות שלא תשבר. ואם נשברה- גם לשבור אותה החוצה זה בסדר…
עכשיו הבטון יבש אבל עדיין אינו קשה. זה זמן מצויין לשייף את הקצוות והדפנות הלא יפים, אם יש כאלה. כל נייר לטש עדין יעשה את העבודה. מנקים מהפמוטים את האבק הנוצר מהשיוף עם מטלית לחה או מגבון.
הזריזים יכולים לחכות עוד מעט וכבר לצבוע, אני מציעה לתת לפמוטים עוד כמה שעות ואפילו יום להתקשות. ככל שהפמוט יבש יותר, הצבע יחזיק מעמד טוב יותר.
אני צבעתי את הפמוטים עם צבעי אקריליק פשוטים. השתמשתי ב״וואשי טייפ״ (נייר דבק יפני) לתחום את האזורים שרציתי לצבוע, אבל אפשר גם לצבוע ביד חפשית, או לוותר על הצביעה לחלוטין.
בשלב הבא- אפשר לצפות בלכה שקופה במרקם סאטן/מאט. המראה עדיין טבעי לחלוטין אבל הפמוט פחות פגיע והצבע יישמר טוב יותר.
אני מאד אוהבת את התוצאה וכל הזמן מחפשת בקדחתנות מה בבית אפשר לצקת! אני מתכננת בהדרכה הבאה להשתמש בחומרים ממוחזרים ובשימוש חוזר, כי כאמור – כל הכלים הולכים לפח.
מקווה שתנסו, זה כיף לאללה 🙂
שירה
