אתחיל בווידוי: החדר של דן הוא חדר הארונות שלנו. לא רק שהוא חדר ארונות, או בשמו המדוייק – ״החדר המבולגן שכל חפץ שאין לו מקום מגיע אליו״, הוא ממ״ד. בנוסף לכך הוא פשוט היה הפינה השנואה עלי בבית, ללא תחרות. חשוך, הפוך ומדכדך. בזמן ההריון קוננתי לא מעט על מר גורלו של התינוק חסר הישע שלי, שיוולד לחדר המזעזע הזה (בליווי יללה דרמטית ותיאור עתיר חרדה על צבעם הכהה והמעצבן של הארונות, שלבטח יעוררו בבני שטרם נולד סלידה וגועל, וזעם על אמו המרשעת ועיוורת הצבעים). לא מאמינים? בסוף הפוסט הזה ישנן תמונות ״לפני״, מדובר במראות קשים. לקח לי קצת פחות מתשעה חודשים לגבש תכנית שתאפשר לנו לשמור על חדר האחסון הכל כך נחוץ ובו בזמן להעניק לנינג׳ה שבדרך חדר מתוק ומקסים לגדול בו.
המשימה הראשונה שהיה עלי לתקל היתה הארונות. מדובר, כאמור, בחדר הארונות שלנו, כך שדלתות כהות בצבע פלסטיק-שרצה-להיות-עץ דובדבן היוו שניים מארבעת קירות החדר. אלה גרמו לחדר להיראות קטן, מחניק ולא נעים. לארון הגדול מבין השניים מצאתי פתרון פשוט ואפקטיבי – תלינו מוט ווילון ארוך (עם תמיכה בקצוות ובמרכז), ממנו יורד ווילון לבן ואטום שנרכש באיקאה. הסרנו דלת הזזה אחת והותרנו רק את הדלת בה מותקנת מראה גדולה. כנפי הווילון מסתירות את הארון ואחסון נוסף בנישה שלצדו, והמראה מחזירה את האור מהחלון ומשווה לחדר מראה מרווח יותר. הווילון הבהיר מרכך את מתאר החדר ומטשטש את גבולותיו.
הארון השני הפך בן לילה מהארון הכעור ביותר בעולם (!) לפריט החביב עלי בכל הבית. אחרי סקירה מעמיקה של ההיצע בחנויות הטפטים ברחוב בוגרשוב בתל אביב, מצאתי את הטפט הזה. ההדפס הגיאומטרי הגדול ״תפס״ אותי וידעתי שזה זה. הטפט מוסיף לחדר הרבה צבע ועניין והדוגמא מודרנית ולא תינוקית. מתה על זה!
ניסיתי להתרחק מרהיטי תינוקות קלאסיים. מלבד מחירם המופרך מצאתי שרוב השידות הזמינות קטנות לצרכי (כל הציוד לתינוק ייאלץ להדחס שם) ואחרי שהילד גדל זה הופך להיות הרהיט הכי פחות רצוי בבית, בשל מימדיו המשונים. גם מיטה נקייה ומינימליסטית כמו שאני אוהבת לא מצאתי במחיר סביר. שמחתי מאד למצוא את שני הפריטים האלה באיקאה, הם התאימו לחדר הקטן והיו בדיוק לטעמי. החלפתי את ידיות השידה לידיות זכוכית, לתבל אותה בקצת אופי ורומנטיקה.
את המובייל ומגן הראש למשטח ההחתלה תפרתי אני, כמו גם את פאיקיאה הליוויתן ושמיכת הטלאים (עליה אכתוב פוסט נפרד). תפרתי כל כך הרבה לפני שהנינג׳ה נולד…
כלי האחסון שעל השידה הם בעצם קופסאות של גליליות (קוראים לי שירה ואני מכורה), מצופות דוגמיות של טפטים הלקוחים מקטלוג ישן. פרויקט פשוט להדהים, יפה ושימושי במיוחד.
הבטחתי תמונות ״לפני״, אז החזיקו את עצמכם- רגע לפני שחדר הארונות הפך להיות גם החדר של דן, מצבו היה קשה. ניתן לראות אותי, בחודש שמיני, יושבת על הרצפה וממיינת ערמות של נעליים…
פשוט, נקי, רך. אוהבת את החדר הזה. אוהבת את הילד הזה!
שירה
