הפוסט הזה בא להוכיח נקודה חשובה בעיצוב, והשמיכה של דניאלה היא הדגמה מצויינת של העקרון הבסיסי הזה. אה, כן, וזו גם הזדמנות להשוויץ בשמיכה היפה הזו, שהתבשלה במשך שנתיים וזה עשה לה רק טוב.
את השמיכה התחלתי לתפור כשהייתי בהריון. קצת אחרי הדן הפרטי שלי, נולדה דניאלה הפרטית של רותי, חברת ילדות אהובה וקרובה במיוחד. לא סיימתי את השמיכה בזמן ללידה, ואז ידי וימי התמלאו בתינוק ולא תפרתי יותר משנה. אני חושבת שהסיבה האמיתית שלא סיימתי את השמיכה הזו, היא שפשוט לא אהבתי אותה. לא רציתי לתפור שמיכה ורודה, טיפוסית. רציתי שמיכונת לעריסה בכתום ואלמוג, בגיאומטריה מודרנית, שמיכה נשית וילדותית אבל לא באופן מתבקש או בנאלי.
על אף שבחרתי את הצבעים בקפידה פשוט לא התחברתי אליה. היא לא עבדה בשבילי ולכן לא עבדתי עליה. יום ההולדת של הילדים חלף והם היו כבר בני שנה ובני שנה וחצי, עד שנחה עלי המוזה לחזור ולתפור את השמיכה (ולהגדיל אותה, כי הילדה מזמן כבר לא בעריסה). ידעתי שאני זקוקה לשינוי מהותי, כזה שיאוורר את דחיסות הצבעים, יכניס אור ויגרום לי להתאהב בדוגמה מחדש.
כדי לרענן את מראה השמיכה החלטתי לבתר אותה ולהכניס למשוואה את הטריק האהוב והחשוב מעולם עיצוב הפנים – ניתוק לבן. הכנסתי חללים לבנים בין קטעי השמיכה החתוכה, שנתנו מרחב נשימה, הבהירו את המראה הכללי ונתנו טוויסט נהדר לדוגמה.
אני משוגעת על ניתוקים. אם תבקשו ממני לסכם את מה שאני חושבת שחשוב בעולם עיצוב הפנים בשלוש מילים, יש מצב שניתוקים יהיו שתיים מתוכן. אני ארחיב בנושא בפוסטים עתידיים, אבל תנו לי לפנק אתכם בטיפ שעובד בשמיכות טלאים, בשיפוץ רהיטים ובעיצוב חללים שלמים: הצבעים מתנגשים לכם? החומרים לא מתחברים? מחפשים את אותה חולייה מקשרת? ניתוק לבן הוא קסם שעובד תמיד. בדוק.
השמיכה גדלה יחד עם הילדה, ואני חושבת שממש כמו הילדה היא רק השתבחה עם הזמן. לצערי לא אוכל להעלות כאן תמונות של דניאלה עם השמיכה שלה, כי אמא שלה אסרה עלי. היא לא רוצה שתמונות של הילדה יסתובבו ברשת. הטיעון שלה קשור בפרטיות, הגנה ובטחון, אבל לדעתי הסיבה האמיתית היא שהיא מפחדת שכולם יראו איזה ילדה משגעת יש לה ויעתיקו 😉
נשיקות לדניאלה ולאמא שלה, שאם היתה לי היכולת הייתי תופרת לה כל יום שמיכה חדשה
שירה
