איסטנבול

אם לאמר את האמת – לא ידעתי כלום על איסטנבול. נאדא. חברה חזרה משולהבת, אמרה "אתם חייבים" פעמיים, וכעבור כמה שעות של בדיקות ובירורים היו לנו כרטיסי טיסה. ממושמעים או מה?! העובדה שהכרטיסים היו כל כך זולים ושבת-הדודה של בעלי היקר ומשפחתה חיים שם בדירה משגעת (עם חדר אורחים מרווח), עשו את ההחלטה לקלה במיוחד.

כמה ימים לפני הנסיעה נראה היה שהיקום מנסה לרמוז לנו שאנחנו עומדים לעשות טעות איומה. מלבד המבטים המודאגים של אנשים סביבנו על עצם הנסיעה לטורקיה ב"תקופה כזו", הוכנו אסונות קטנים שנראו יותר ויותר כמו זעקה מיסטית של הקוסמוס: זה התחיל בכך שכולנו נהיינו מצוננים, המשיך בוירוס בטן, בהשתלטות מבעיתה של רימות זבובים על רצפת המטבח (איכס!) וכלה בהצפה איומה שהטביעה את הסלון. תוסיפו לזה ילד שלא ידע שאנחנו עומדים לטוס בכלל אבל מלמל חצי מתוך שינה "המטוס נפל!" (והפחיד אותי עד מוות) ובשדה התעופה כל מה שצחקנו שעוד עלול לקרות לנו, באמת קרה – בדיקות בטחוניות נוספות, כרטיס מעבר שפג תוקפו ומה לא… אני אף פעם לא מייחסת לדברים כאלה חשיבות ולא עסוקה בקריאת אותות עשן ומשקעים בקפה, אבל אפילו אני התחלתי לתהות אם אנחנו עושים בשכל שאנחנו עולים על הפחית המעופפת הזאת לטורקיה.

אבל עלינו. ואיזה כיף היה… השארנו מאחור ילד מבסוט אצל הסבים, ובכלל את ההורות, המשכנתא, הדאגות, השטיח הרטוב והיום יום. היינו שוב רק שנינו, פתוחים לעולם, לשוני, ליופי, לרעננות הנהדרת הזו ששמורה לביקור בארץ חדשה.

איסטנבול הפתיעה אותי כל כך! אני לא יודעת בדיוק למה ציפיתי, אולי למחזה אוריינטאלי, מסורתי, מיושן. קיבלה את פני עיר מרתקת ומשגעת, עתיקה ומודרנית, חדשנית ומסורתית, עם תחבורה ציבורית מעוררת קנאה, דוכני אוכל משגעים ומצוחצחים ושוקולד מעולה! הפתעה אחרי הפתעה.

הביקור היה חפוז ואנחנו לא היינו במיטבנו, אז אני לא המקור האידיאלי להמלצות, אני רק אניח כאן כמה תמונות שתוכלו לשטוף את העיניים. נתנו לעיר לשאת אותנו וזרמנו איתה.

אין בתמונות הללו בכדי לתעד את הביקור, או לתאר את העיר הגדושה הזו. אלה רק הצצות חטופות למה שריגש אותי ועורר בי השראה, פיסות של חוויה, זכרונות קטנים שהותירו בי רושם.