סוף העולם
לא נשאר כלום. בני האדם תאבי הכח והשליטה חיסלו כל סיכוי לחיים על פני הכוכב וחורף גרעיני פשט על האדמה. הים מזוהם והקרינה דבקה בכל. האפר מכסה את החורבות, לבן כמו שלג ומעלה עשן. רק בודדים הצליחו להתאים את עצמם לחיים בכדור הארץ המתפורר, בו לבני אדם העשויים רק בשר ודם אין כבר מקום.
היא שרדה רק בקושי ובנתה את עצמה מחדש. הופ (hope), האלטר-אגו הסייבורגית שלי.
רגע, מה?! מה אמרתם? שכבר עברה חצי שנה מאז פורים??? פףףף שטויות. אצלי תמיד פורים. ואם להיות לגמרי כנה, את התחפושת הזו לא לבשתי אפילו פעם אחת לפני הצילומים, גם לא במהלך החג. חג פורים מבחינתי הוא נקודת ציון בלוח השנה, התקופה ליצור משהו שמצית את דמיוני ומלהיב אותי. ובגלל שלא חובה לעצור את היצירה כשהחג חולף, אני מנצלת את הגל ופשוט ממשיכה.
מבחינתי התחפושת הזו היתה בעיקר הזדמנות לשיוף הכישורים ושיפור המיומנות שלי לעבודה בסול. רציתי להתנסות בטכניקות חדשות של יצירת גזרות, עיבוד החומר וצביעה. פורים הוא התירוץ האולטימטיבי שלי לעבוד ימים ולילות, על משהו בלתי נחוץ לחלוטין אבל נפלא באופן אבסולוטי.
תחפושת הסייבורג הזו מלאת פריטים ופרטים ולקח לי זמן רב להשלים אותה. היא היתה מונחת בארגז ענקי במשרד, נועצת בי מבטים וקוראת לי – תסיימי אותי! תלבשי אותייייי! ואני בכל פעם משיבה מבט בעיניים נוצצות, מדי פעם צבעתי ושייפתי וחיזקתי ועל הדרך התאהבתי בה ממש. עד שכל החלקים הונחו במקומם והייתי מוכנה לעטות אותה, חלק אחר חלק. להפוך להופ.
ההשראה לדמות נלקחה ישירות מדמותו של סייבורג – דמות קומיקס טראגית ואפלה (כיאה לבית היוצר של DC), שגופו הפצוע שוקם באמצעות טכנולוגיה עתידנית. הוא נולד מחדש כסייבורג- חציו אדם וחציו מכונה. אני האחות הבלונדה שלו. לקחתי לעצמי את החירות האמנותית להכניס לא מעט שינויים, בשביל הספורט (נו, מי אמר שאני לא עושה ספורט?!).
הסול – ספוג רך וקל משקל – מאפשר לי ליצור מראה של חומרים קשים, כבדים ומתועשים, בעזרת הכלים הפשוטים שיש לי בסטודיו. האפשרויות הן אינסופיות והחופש היצירתי עצום. כבר עבדתי בסול בפורים של 2016 (גם כאן), פורים 2017 ופורים 2018, מוזמנים להקליק ולקבל השראה למה אפשר להכין מהחומר הנפלא הזה.
לאורך כל הדרך ידעתי מי תצלם אות הופ האמיצה והעצובה. היה לי ברור עוד לפני שהתחלתי, שאת התוצאה הסופית תתעד אופק בירנבאום, צלמת, יוצרת, אישה מעוררת השראה ואמנית מטורפת (מהסוג הטוב ביותר). אופק גם איפרה אותי, גם צחקה איתי וגם סיכנה את נפשה יחד איתי, בשאיפה להשיג את הפריים המדוייק. 
איך אסכם בכלל את התהליך הזה, שריגש והלהיב אותי ונהניתי בו כל כך? וואו, באמת שאני לא יודעת. אני כן יודעת שזה מילא אותי גאווה ושאני ממש מאוהבת בתוצאה. אני גם יודעת איפה טעיתי ומה הייתי עושה אחרת. כ-מ-ו-ב-ן שאני רואה את כל הפגמים. אבל זו היתה אחלה קפיצת מדרגה מבחינתי ברמה הטכנית ותהליך הלמידה היה מדהים ומרחיב לב ודעת. התיאבון שלי ליצירה בסול רק גדל ואני כבר יודעת מה תהיה התחפושת הבאה, נראה לי שזו תהיה הרפתקה יצירתית מטורפת.
העבודה בסול היא ממש לא בשמיים, למען האמת מדובר בחומר נוח לעבודה, סלחן וידידותי. אני מאמינה שכל אחד ואחת יכולים להכין פריטים משגעים בעצמם, זה הרבה יותר פשוט ממה שנדמה לכם. אם מעניין אתכם ללמוד על טכניקות העבודה בסול, כתבו לי – הסדנא הקרובה לעבודה בסול תתקיים ב- 23 לספטמבר!
תודה שעקבתם, שאלתם ועודדתם. אפוקסליפסה שמחה לכולכם!
שירה
//תחפושת ואביזרים: שירה גנני ״אבן נייר ומספריים״
//איפור וצילום: אופק בירנבאום הנהדרת
