נו, אתם כבר בשיא ההכנות לפתיחת שנת הלימודים הבאה? אני מתכחשת לעניין ומתנהגת כאילו הזמן קופא במקומו והחופש הגדול זה לנצח. אני חושבת שזו הילדה בתוכי שלא אוהבת לזרז את סופו של החופש ואת כל ההתחלות החדשות והמפחידות/מרגשות שמעבר לסף.
אבל יש דברים שאפלו אני כבר שוקדת עליהם. כשדן הבכור שלנו נולד, התפתיתי לרכוש כל פריט מעוצב שמיועד לתינוק הרך (או יותר נכון – לאמו הנלהבת) וכמות החפצים המיותרים שהתווספו לחיינו היתה מרשימה. היה רק דבר אחד בו הקפדתי להתרחק מהייחודי, היקר והקשה להשגה:חפץ מעבר. גם כשלילי נולדה התאמצנו שבשעות הפינוק והשינה, כל הבובות היוקרתיות-בעבודת-יד-סקנדינבית יישארו במגירה. רק ״תולי״ – חיתול טטרה פשוט – נכנס איתם למיטה בשנה וחצי הראשונות לחייהם. התוצאה: הילדים ישנים בנחת ובשמחה כל עוד יש תולי במיטה. איזה תולי? אחד מהחמישים אלף שיש לנו בבית, באוטו, אצל סבתא, בגן ובכל הצימרים שסביר שאי פעם נלון בהם. אני בחורה מפוזרת וכבר יכולתי לדמיין איך ניסע באמצע הלילה לראש הנקרה, כי שכחנו שם איזו בובת ארנבון סופר מיוחדת שנקנתה באטסי ובלעדיה הילדה מסרבת להרדם. גם צפיתי את תסריט הבובה המרופטת והסרוחה שהילד יגרור לכל מקום עד גיל שש, שתהווה מפגע תברואתי ותתחיל להתכלות בהדרגה, למרבה האימה. לא בבית ספרנו! אצלנו ישנים עם חיתול בד פשוט, מכובס וקל להשגה. כלשהו.
אבל מה עושים כשהולכים לגן? הרי לא מדובר בפריט הכי ייחודי שיש. כשדן וגם לילי החלו את הגן סביב גיל שנתיים, סימנתי את חיתולי הבד שלהם באופן עדין, עמיד ונחמד. זה סייע לשניהם לזהות את שמם הכתוב מגיל מאד צעיר ומונע גם פה בבית מלחמות עולם, כי בכל זאת- תולי יש רק אחד (לכל אחד, בכל רגע נתון. כאמור- במגירה יש עוד מלאנת׳לפים).
אני יודעת שישנן מדבקות מתגהצות, אבל רציתי משהו גדול יותר, נאה יותר ואישי יותר. אני גם אוהבת להכין בעצמי, זה קצת כמו לשלוח איתם פיסה קטנה מליבי.
אז מה צריך?
– נייר פריזר (עדיף בגודל הנכנס למדפסת, שלי בגודל Letter)
– צבעי בדים רכים
– סכין יפני או ״סכין מנתחים״
– מברשת
– מגהץ
– פריט מטקסטיל שרוצים לסמן: חיתול בד, סדין, חולצה…
ראשית הכנתי קובץ פשוט עם השם של לילי ואיור קטן של פרח. הדפסתי שלושה שמות בכל דף. דאגתי בהגדרות ההדפסה לבחור בגודל -Letter. שימו לב! לנייר פריזר יש צד מבריק וצד מט. מדפיסים על הצד המט בלבד!
בעזרת סכין חדה חתכתי את השם והאיור ליצירת שבלונה. אני בחרתי בצורה עדינה ומורכבת של פרח, אבל יכולתי להחליפו במשולש פשוט או לוותר לגמרי על האיור. עדיין הסימון היה מצויין וזה וודאי היה מזרז את התהליך…
מניחים את נייר הפריזר במקום הרצוי על גבי הבד המיועד ומגהצים. חשוב להקפיד להניח את הצד המבריק על גבי הבד, זה הצד שנהיה דביק בחום.
בעזרת מברשת צובעים בעדינות דרך השבלונה המגוהצת. אני יצרתי מראה אומברה הדרגתי – התחלתי את הצביעה בגוון כהה ההולך ומתבהר מאות לאות. אפשר לשחק עם הצבעים איך שרוצים, תרגישו חופשי להתפרע.
ממתינים כחצי שעה ומקלפים בעדינות את השבלונה. אפשר להמתין עד שהצבע יבש לחלוטין.
מגהצים שוב את הבד, ״לנעול״ את הצבע ולהבטיח עמידות.
זהו! מגישים באהבה לאנשים הקטנים בחייכם, שתמיד ירגישו מחובקים, גם כשאתם לא בסביבה.
חופש שמח!
שירה
