יום ההולדת החללי של דן רק נגמר ומיד התפניתי להכין הפתעות ליום ההולדת של לילי. העניין הוא כזה: כשדן נולד הכרזתי שכשיהיה בן שלוש בדיוק, יקבל אחות קטנה. בחלוף הזמן התברר שמילה שלי היא מילה, ורק בגלל שלילי התעכבה ביציאה, היא פספסה במעט ונולדה חודש אחרי יום ההולדת השלישי של דן. מה שלא לקחתי בחשבון כשפיזרתי הצהרות באוויר, זה שלהכין שני ימי הולדת אחד אחרי השני זה עסק מורכב ושלהפציץ את הבלוג בעשרה פוסטים על ימי הולדת זה פחות לעניין. אחרי בירורים מסתבר שלא אוכל להחזיר אף אחד מילדיי ליצרן, אז זה מה יש! עוד קצת פוסטים חגיגיים של חגיגות.
אני חובבת גדולה של מסיבות נושא. זוכרים את יום ההולדת האגדי של דן?… זה תמיד מאתגר אותי, מצית את דימיוני ומאפשר לי ליצור לחגיגה בצורה מכוונת ולא אקראית (כי מי עושה לילדים דקור אקראי ליום הולדת?! החברות שלי צוחקות עלי, רק שתדעו). אה-מה-מה, לא רציתי לעשות ללילי ״יום הולדת של בנות״. אני מרגישה שבחסד גילה הצעיר, כשעוד לא מעניין אותה שמישהו החליט בשבילה שוורוד זה ״צבע של בנות״ ושעולמה אמור לסוב סביב חדי קרן, פיות ונסיכות, יש לי הזדמנות לחגוג לה כמו שהיא באמת. ילדה שמסרקת שעות את הפליימוביל עם מברשת זעירה, אבל כל יום מבקשת לשחק כדורגל. ילדה חולת-הגה שרוצה את הקורקינט/אופניים/בימבה/אופנוע של כולם וגם להאכיל את כולנו במשחק דימיוני עדין ומתוק. ילדה שעדיין חפה מרוב מה שאנחנו מצפים ממנה להיות. ילדה של כל צבעי הקשת.
אז יום הולדת קשת בענן איט איז. זו היתה נקודת הפתיחה שלי ומשם צללתי לפינטרסט לים של השראה. רוצים גם? הכנסו ללוח הפינטרסט שהכנתי לטובת העניין. לא היה לי הרבה זמן להרים הפקה ענקית ומעוצבת (מהסוג שאני די מחבבת), אז הלכתי על פשוט ואפקטיבי. אז איך מכינים יום הולדת קשת בענן? קללל.
את הבית קישטנו בשרשראות צבעוניות מבריסטול, ממש כמו אלה שמכינים לסוכה. שרשראות נייר פשוטות, כמו הרבה דברים אחרים, הופכות לקסם אמיתי אם מסדרים אותן בקשת של גוונים.תלינו קשת של בלונים, שהיתה כל כך יפה שהצטערתי שלא הכנו איזה שלוש-ארבע-שבע כאלה.אפילו האוכל היה מדורג בקשת יפייפיה של צבעים. כי סוכריות מזרה ירוקות זה קצת איכסה, אבל מונחות בסדר הנכון עם כל הצבעים האחרים – זה וואו (ואף מילה על צבעי מאכל, סבבה?).
הלהיט הגדול של שולחן האוכל היו הבייגל׳ה בצבעי הקשת. זה היה אדיר. איך מכינים? ככה בדיוק:
ממיסים מעט שוקולד לבן, ומוודאים שהוא בסמיכות הנכונה- לא נוזלי מדי ועדיין לא נוקשה. כמו בלילה סמיכה של עוגה.
טובלים את קצה הבייגל׳ה בשוקולד ואז בסוכריות המזרה. אם צריך, מחממים מדי פעם את השוקולד במיקרו לשניות ספורות, כי הוא מתקשה די מהר.
ו- טא דא! בייגלה מתוק-מלוח-קראנצ׳י שהיה יפייפה על השולחן ונחטף על ידי כולם. אפשר להשיג גם בייגל׳ה ארוכים ענקיים ממש, לחטיף משביע יותר ואולי קצת פחות עבודה (כי כל ילד אכל איזה 20 כאלה…).כמובן שהיתה גם עוגה! הכנתי את הקשת מבצק הסוכר בגוונים פסטליים ורכים כי ידעתי שבסוף דן יאכל ממנה ולא רציתי להוסיף המון צבע. את הסרט שחובק את העוגה הזהבתי עם המוצר המעולה הזה.
כרגיל, היו לי עוד המון רעיונות וכיוונים אבל פעלתי במסגרת זמן לחוצה והשתדלתי לא להשתולל לגמרי עם התקציב.
עשינו מסיבת ריקודים של הורים וילדים והיה שמח מאד, לילי רקדה וצחקה והיתה פשוט היא. ילדה של כל צבעי הקשת.