עלי בטון לקישוט ובכלל – הדרכה

הי! מה קורה? איך עבר עליכם חג השבועות? שזרתם? ליקטתם? כיבסתם לשווא חולצות לבנות שחזרו מהגן מרוחות בכל טוב (או שזו רק אני)?

רציתי כל כך לפרסם את הפוסט הזה לכבוד שבועות, אבל מכיוון שהרעיון מקנן בי כבר שנתיים (ואני לא באמת מספיקה לעשות שום דבר חוץ מלהניק, פחות או יותר) הנחתי שעוד שבוע-שבועיים-ארבעה לא באמת יעשו את ההדרכה הזאת למגניבה פחות.

זה התחיל בטיול נינוח בשכונה שלנו, כשעוד גרנו בהוד השרון. לבית הספר שמול הבית שלנו היתה גדר חיה עשירה מאד, וכשחלפנו לידה קטפתי עלה. סתם ככה. אל תבקשו ממני להגדיר את הצמח כי כל מה שאני יכולה לספר עליו הוא שהוא היה ירוק… אבל חשוב מזה – גב העלה היה מאד תלת מימדי, שדרת הנימים המסתעפת היתה בולטת במיוחד. כיאה למישהי שבסתרי ליבה רק רוצה לצקת בטון על/בתוך הכל, הבנתי מיד שיש פה פוטנציאל למשהו משגע.

אפשר להכין אותם בלי כל סיבה מיוחדת, אבל אני אוהבת שלחפצים שאני מכינה יש ייעוד – לכן השתמשתי בהם לקישוט מתנות. תחשבו כמה מעלף זה לקבל מתנה ארוזה עם עלה בטון! אני, אישית, הייתי מתעלפת.

ההדרכה הזאת היא פשוטה מאד, אבל יש פה מידה של סיכון לתסכול. אז רשמתי הרבה הערות, מסקנות והמלצות המבוססות על הניסיונות הרבים שביצעתי. כדאי לקרוא הכל לפני שמכינים, כדי למנוע עצבים ובלאגן. 

לפני הכל – כמה מילים על בטון. אני כותבת את זה בכל הדרכה המערבת מלט, אבל זה חשוב מאד אז הנה זה גם כאן:

• מלט קונים בחנויות לחומרי בניין. את השקיות הקטנות והזולות של הקילו, ניתן להשיג בדרך כלל בטמבוריות והחנויות השכונתיות.

• בימים הלחים של הקיץ אתם עלולים להתקל בגושים קשים בשקית המלט שלכם. הם לא מתפרקים בקלות במים ותמצאו את עצמכם עם תערובת גבשושית ומעצבנת. אני ממליצה לקחת מסננת דקה ולעביר דרכה את אבקת המלט, כמו שמנפים קמח. המלט המנופה יזכה אתכם בתערובת בטון חלקה ונוחה לעבודה.

• מלט הוא חומר בניין וחשוב להתייחס אליו ככזה – לא לשטוף את הכלים שעובדים איתם בכיור! לזרוק לפח או לחלופין לנקות בהדרגה, כפי שאסביר איך מנקים מכחול, בהמשך. אם נשפכה אבקת מלט או מלט רטוב על הרצפה או המשטח – לנקות במגבון ולהשליך. כנ״ל לגבי הידיים, לנקות במגבון לפני ששוטפים בכיור.

• אפשר להגן על הידיים עם כפפות, הבטון מייבש את העור. אני אישית לא טרחתי להקפיד, מצד שני המניקור שלי היה על הפנים אז מה זה כבר משנה.

יאללה בואו נבטן עלים!

אז מה אנחנו צריכים?

 – אבקת מלט אפור

– מי ברז

– כלים חד פעמיים לערבוב

– מקל או מכחול פשוט (שיושלך בסוף לפח, בדרך כלל)

– מחורר (שלי נקרא קרופ-או-דייל והוא מיועד למגוון חומרים. גם מחורר משרדי יעשה את העבודה)

– עלים במגוון צורות – הכי טובים הם העבים והבשרניים, עם שדרה בולטת וברורה

בוחרים עלים שהשדרה שלהם תלת מימדית ומעניינת. שפה חלקה קלה יותר ליישום, אבל שפת עלה משוננת מייצרת עלים מפהנטים בריאליסטיות שלהם. לבחירתכם.

מחוררים את העלים. אני השתמשתי בכלי החירור הזה משום שיש בו שני גדלים של מחוררים. אבל תכל׳ס כל מחורר חד יעשה את העבודה.

מוסיפים מים למלט, בהדרגה ותוך כדי ערבוב, עד שמגיעים לבלילה סמיכה. מכיוון שיש כאן מידה נאה של ניסוי וטעייה, אני ממליצה לעבוד בכמויות קטנות.

בעזרת מקל או מכחול, עורמים את הבטון בעדינות על העלה, בשכבה עבה ככל הניתן. ״מושכים״ ומפזרים אותו באופן אחיד על כל העלה, להמנע משוליים או קצה דקיקים מדי. מכחול הוא נוח מאד לעבודה, אבל מכיוון שאנחנו משליכים את כלי העבודה בסיום, נראה לי קצת בזבזני. אם רוצים בכל זאת את הדיוק של המכחול, כך מנקים אותו ממלט: בסיום העבודה טובלים אותו בכוס חד פעמית עם מים נקיים. מנקזים את המים מהמכחול על שפת הכוס וטובלים שוב, וכן הלאה. עד שהמים שמתנקזים מהמכחול נקיים למדי ואין עליו עוד בטון. את המים המלוכלכים שופכים בחוץ, לא בכיור. ולא כדאי להשתמש במכחולים היקרים שאתם משתמשים בהם לדיוקנאות אהוביכם, סבבה?

עלים עם שפה משוננת כדאי לכסות בהתחלה בשכבה דקה, לעבור על פרטי השפה עם המכחול או עם קיסם ורק אחר כך להתחיל לערום עוד ועוד בטון. מתח הפנים של הבטון ישמור אותו בגבולות העלה, אם תעבדו לאט ובתשומת לב.

עכשיו מחכים. כמה? אני חיכיתי 24 שעות וחצי מהעלים נשברו לי… אוף. עם העלים שהנחתי להתייבש יומיים וחצי היתה לי הצלחה גדולה יותר משמעותית. על כך ועוד- בהמלצות בסוף הפוסט.

מקלפים ומתעלפים!

ועכשיו אפשר לקשט עם זה מתנות, לגזור תגית נייר שגדולה במעט מקו המתאר של העלה ולכתוב ברכה, לתלות על צנצנת או עציץ או בקבוק. כל כך הרבה דברים אפשר לעשות עם החמודים האלה!

***הבטחתי המלצות ורעיונות, אז הנה:

העלים שבירים. מאד. זה מתסכל נורא כשהם נשברים אחד אחד, עוד בשלב קילוף העלה. אז הנה כמה טיפים שיעזרו לכם להתגבר על האתגר:

 – עלים עבים מניבים תוצאות טובות יותר. בזמן שהמלט מתייבש הוא סופח גם לחות מהעלה. ככל שהעלה דק ונקרע בקלות, כך יהיה קשה יותר לקלף אותו כשהוא יבש ואומלל. העלה עלול להקרע לחתיכות וזה די מצבן.

 – עלים ״שעירים״ (עם פלומה בגבם, כמו של אפרסק) לא מוצלחים כל כך. עלה שפני השטח של גבו מבריקים מניב תוצאות יפות יותר.

 – יש להקפיד על תערובת סמיכה ולערום כמה שיותר חומר שניתן, למרוח אותו היטב עד קצוות העלה. עלים דקיקים הם משגעים אבל פריכים מדי.

 – כדאי לחכות עם קילוף העלים לפחות יומיים. אפילו שלושה. ככל שמתאפקים יותר עולה הסיכוי שהעלים יישארו שלמים. קילוף מוקדם מדי זה מתכון לעלים (ולב) שבורים.

 – אפשר להאט את ההתיבשות. הימים החמים של הקיץ עושים לבטון רע, בטון שמתייבש מהר מדי ובאופן לא אחיד, נסדק ונהיה פריך יותר. איך מאיטים? מניחים מעל העלים המרוחים בטון קופסת פלסטיק קטנה, שתמנע מהאוויר להתחלף סביבם תדירות. זה יאט מעט את ההתיבשות ויש להקפיד לחכות לפחות שלושה ימים לקילוף. לגלות סבלנות זה סיוט, אני יודעת.

 – לא אוהבים את התחושה החולית של הבטון? אפשר לשפר את העמידות של העלים ולצפות בלכה פוליאוריטנית ואפילו בלכה שקופה של ציפורניים. הבטון ״ישתה״ את הלכה, לכן תידרשו למרוח מספר שכבות ולהמתין לייבוש בין שכבה לשכבה.

ועדיין – יכול להיות שעלים יישברו. אבל החומרים זולים מאד, מלט עולה שקלים ספורים לקילו (המון חומר) והעלים בחינם, את שלי ״השאלתי״ מהשכנים… אז אני ממליצה להכין המון עלים, לנסות כל מיני סוגים וכל מיני עוביים ואז לא נורא אם יישברו כמה עלים בדרך. יישארו לכם הפריטים המופלאים ששרדו את התהליך והם ימלאו אתכם אושר, באחריות.

אהבתם? הכנתם? אני רוצה לדעת!

שירה