ממש כמו שנה שעברה, גם השנה היו הרבה סיבות טובות לערוך בראנץ' בנות של סוף שנה.
הזדמנות לסכם ולהזכר ולאחל, אבל יותר מהכל זה תירוץ מצויין לכנס מפגש פסגה.
מפגש פסגה על עוגה.
אז בחרנו בוקר חורפי ומואר ונפגשנו – שלוש מעצבות פנים, חברות טובות והריוניות מאד. ומי במעגל העגלגלות האקסלוסיבי הזה מלבדי? קרן בר ויונית שטרן, מעצבות כשרוניות ומהממות באופן כללי. קרן היא מעצבת יצירתית ופורה מאד, בעלת עין חדה וחוש הרפתקני. תמיד כיף לי לנהל איתה סיעור מוחות על עיצוב ובכלל ולהרוויח מנקודת המבט הרעננה שלה. ממליצה לכם בחום לבקר בבלוג העיצוב שלה, באמת אחד הטובים שיש כאן בארץ – גם מעצבות לומדות ממנה לא מעט. יונית היא מודל ומופת בשבילי, מעצבת מוכשרת בעלת סגנון מהודק ומדוייק, עדכני ושיקי, שאף פעם לא הולכת יחפה (כבר הייתי בשתי דירות שלה בשנתיים האחרונות והתעלפתי מקנאה והערצה בשני המקרים). מוזמנים להציץ באתר המתחדש שלה.
*עד לפרסום הפוסט הזה יונית הספיקה ללדת את עלמה המשגעת! מזל טוב!!!
יש משהו ייחודי בהרכב הנשי הזה. אם בדרך כלל אני היחידה מבין חברי שנראה לה חיוני שהכל יהיה פוטוגני ומשגע, עם קונספט מגובש ואוכל המותאם למערך צבעים מוגדר מראש (כאילו דה), במקרה הזה התנהל דיון גם על פירורה של עוגייה. כי בואו נהיה רציניים פה לרגע – להפגש לקפה בלי לעשות איזה לוח פינטרסט בעניין? מה אנחנו, חיות?!
מאושרת מכך שיש לי שותפות לפשע המבינות את רחשי לבי, התדיינתי ארוכות עם קרן על רוח המפגש. רצינו לערוך מעין ״בייבי שאואר״ לשלושתנו, שבקרוב נהיה אמהות לבנות אחרי סבב בנים בכורים. רצינו לערב גוונים וחומרים חמימים ונשיים מבלי ליפול לקלישאות וורדרדות ותינוקיות. איזה מזל שהדירה החדשה שיונית עיצבה לעצמה יפיפיה שאין לתאר וגם מושלמת, למרבה המזל הקוסמי, לרוח הבראנץ׳ האינטימי שלנו.
זמן וידוי: יש לי תשוקה בלתי מוסברת לשעם. אבל לא השעם הפושטי שמוכרים כלוח משרדי, אלא החומר המגוון והפראי והמרגש שקונים בגיליונות. כבר הרבה מאד זמן שאני רוצה ליצור מגשי שעם מגניבים כאלה, וסוף סוף מצאתי את ההזדמנות להכינם וגם להגיש בהם מטעמים. מה? הדרכה?? אין בעיה! ממש בלינק הזה.
כמו שישבנו שלושתנו ושוחחנו על השנה המקצועית והאישית שעברה עלינו ועל כל מה שמצפה לנו ממש בקרוב, אני רוצה לנצל את הבמה הקטנה שלי כאן ולשתף אתכם בסיכום השנה האישי שלי.
היתה שנה מעניינת ומרגשת ומלאה שינוי – ושינוי זה מעולה. אני ניזונה ונרגשת משינויים (בערך באותה המידה שעמידה במקום מפחידה ומעציבה אותי). זה אפילו מרגש יותר לדעת, שהרבה מאירועי השנה הם רק פתיח וקדימון למה שמחכה בפתחה של השנה החדשה. אז זה בעצם סיום שהוא מבוא. סיכומים שהם התחלות.
השנה בנינו בית, עשייה הטומנת בחובה הרבה יותר מבלוקים ואדמה. היה משהו מאד עמוק בהפנמה של גודל המאורע, בהתמודדות עם החלטות הרות גורל וגם כאלה שנראות משמעותיות ועם הזמן בטלות בשישים. התהליך היה ועודנו שיעור מקצועי, משפחתי ואישי מאלף.
אנחנו מצפים לתינוקת חדשה בימים הקרובים, שתכנס לחיינו ותשנה את כל מה שאנחנו חושבים שאנחנו כבר יודעים. הדחקה, התרגשות, רגשות אשם, ציפייה וחשש. סלט רגשות ותחושה מוחשית מאד של תנועה, מהפכה מסתורית שמחכה לעשות לנו ״סופרייז!״ מעבר לפינה.
והבלוג הזה. הבלוג הזה הביא לפתחי הזדמנויות מאלפות השנה, נשים מרתקות, חברויות חדשות, התלהבות מסוג חדש. לא ניחשתי עד כמה הוא יהווה שער וכמה לכל אחד מכם – כל מי שמבקר כאן – יהיה תפקיד עצום בחיי. ההכרה שקיבלתי השנה, מעורבות קוראי הבלוג, התגובות – כל אלה חיזקו את ידי והדליקו בי תשוקה מחודשת ליצור, לעשות מה שאני אוהבת. הבלוג הזה הוא לא עוד תחביב בשבילי. ההפנמה שיש מי שנהנה ומעריך את מה שאני עושה כאן לא רק נשפה רוח במפרשי, אלא ממש העיפה אותי מהרגליים 🙂 המסלולים שאני סוללת לעצמי מהיום שהתחלתי לכתוב כאן ולפרסם הדרכות הם כאלה שאני באמת ובתמים רוצה לצעוד בהם בעתיד. אז תודה ענקית, מעומק לבי.
מאחלת לכם שנה אזרחית מוצלחת, שנה של חיפוש מספק, של הרפתקה, של אהבה. שנה של חברויות חדשות ואמיצות, עם חברים וחברות נדיבים שיודעים לפרגן ולדחוף ולתמוך, שמאמינים בחלומות שלכם וחושבים שאתם לחלוטין ראויים להם.
***אל תשכחו לבדוק את ההדרכה למגשי השעם היפהפיים!***
נשיקות,
שירה
