חנוכה שמח! אני כל כך שמחה להעלות את הפוסט הזה, לא תאמינו עד כמה. הנרות האלה משלהבים את דמיוני כבר הרבה זמן ורק עכשיו מימשתי אותם. שנה שעברה היו לי המון רעיונות נפלאים לחנוכה ובסוף לא הספקתי לנסות אף אחד מהם… אז הפעם, גם אם באיחור אפנתי-משהו, אני גאה להציג את הגרסה שלי לנרות חנוכה (ובואו פשוט נחליט שנר שלישי זה התזמון הכי שווה וזהו).
אני מאד אוהבת את חנוכה. מאז שדן נולד (בנר שישי, לפני שלוש שנים) זה חג של שירים והתרגשות ויום הולדת, יש באוויר את התחושה החגיגית הזו שרק ילדים יודעים לצקת לחגים.
אז אם חשקה נפשכם בנר יוצא דופן, דקורטיבי ומגה-מגניב, אני מזמינה אתכם לנסות את נרות הבטון-שעווה שלי! לא מדובר על חנוכייה סטנדרטית, שכן הבטון אינו משמש כפמוט אלא כחלק אינטגרלי מהנר. משום כך זהו נר חד-פעמי (אבל כל כך קל להכנה שאפשר בכיף לפתוח מפעל במטבח).
הערות לפני שמתחילים:
*** זה פרויקט מלכלך, אז שמרו על המשטחים שלכם מבטון ושעווה בעזרת נייר עיתון, נייר אפייה או קרטון.
*** אבקת מלט ושעווה הן אסון לצנרת, אז בשום אופן אין לשטוף את הכלים עמם ערבבתם את החומרים בכיור! הכל לפח.
אז מה צריך:
– אבקת מלט אפור
– מי ברז
– כלים חד פעמיים לערבוב המלט- קערה ומשהו לבחוש איתו
– תבניות ליציקה – תבנית סיליקון/ כלי פלסטיק חד פעמיים/ מיכלי יוגורט
– פתיתי שעווה או נרות שלא צריך
– צנצנת זכוכית גדולה
– פתיל לנרות
– מסקינג טייפ או וואשי טייפ
– שמחה וצהלה
רציתי שהנרות יהיו זהים זה לזה ככל האפשר. לכן השתמשתי בוואשי טייפ כסמן, והדבקתי חתיכה קטנה על כל כוסית, כשאני משתדלת להצמד לבסיס הכוסית. עוביו של הוואשי שלי הוא 1.5 ס״מ וזו נראתה לי מידה מוצלחת לחלקו של הבטון. כמובן שניתן לסמן בעזרת סרגל וטוש ובכל מידה שהיא, בהתאם לגובה הנר הכללי ולמראה שרוצים להשיג.
מוסיפים מים בהדרגה לאבקת המלט, תוך ערבוב. היחס הרצוי הוא בערך 2 יחידות מלט על כל יחידת מים. לשמונה נרות ושמש, למשל, תספיק ככוס מלט ובערך חצי כוס מים. את המים מוסיפים בהדרגה עד לקבלת מרקם נוזלי אך סמיך, כמו בלילה של פנקייק. זה יכול להשתנות בהתאם למצב אבקת המלט, אז הכינו מים בכמות גדולה יותר והוסיפו לפי הצורך.
ממלאים את הכוסיות בעזרת כף חד פעמית, עד לקו הסימון של הוואשי טייפ.
מוסיפים פתיל למרכז הנר. אפשר לקנות את הפתילים הנמכרים כעת בחנויות היצירה, אלה עם בסיס האלומיניום. אני הסתפקתי בפתיל ארוך מצופה שעווה שפשוט גזרתי למידה הרצויה. הבטון המוקשה יחזיק את הפתיל במקומו ובסיס המתכת אינו באמת נחוץ.
מניחים קיסם על הכוסית או מותחים וואשי טייפ, כך שהפתיל יהיה שעון כנגד משהו ויישאר במקומו, זקוף במרכז. מניחים לבטון להתייבש כיממה לפחות.
ממיסים את פתיתי השעווה או הנרות (אני השתמשתי בתערובת – גם וגם) בצנצנת זכוכית מונחת בתוך סיר מים רותחים. יש להקפיד שלא ייכנסו מים לתוך הצנצנת. גיליתי ששעווה מומסת היא בעלת נפח קטן באופן משמעותי מאד ממצבה המוצק, והייתי צריכה לעשות מספר נגלות של המסה. הטיפ שלי – השתמשו בצנצנת גדולה ותשלשו את כמויות השעווה שנדמה לכם שתצטרכו…
בזהירות (זה חם!) יוצקים את השעווה לתוך הכוסיות. ניתן לסמן שוב עם וואשי בשביל המידה, אני פשוט מזגתי לפי העין, כך ששכבת השעווה ושכבת הבטון יהיו זהות. הנרות לא יצאו מדוייקים על המילימטר, אבל נראים אחידים באופן מספק. אפשר כמובן לצקת יחס אחר – כפול שעווה מבטון, או להפך, איך שמתחשק.
שוב משעינים את הפתיל כנגד קיסם או וואשי טייפ, רק כדי שיישאר זקוף ויפה.
ממתינים כשעתיים (בודקים עם האצבע שהכל יבש ויציב) ומחלצים מהתבנית. במידה והתבנית חלקה, כמו הכוסיות בהן השתמשתי, מספיקה לחיצה קלה על תחתית הכוסית והיפוכה כדי לחלץ את הנר המוכן. אם אתם לא בטוחים לגבי מרקם התבנית בה אתם משתמשים, כדאי לשמנה קלות לפני שמתחילים את כל התהליך.
עושים ״אווווו״ ו״אההההה״ ומתפעלים ממה שיצא!
רוצים להכין חנוכיה? אין שום בעיה! יוצקים בסיס בטון אחד ללא פתיל, מחלצים אותו מהתבנית והופכים אותו על פיו. מדביקים בבסיס נר מוכן והרי לכם שמש!
כשהנרות דולקים הם נהיים משושים זוהרים ומקסימים, מטילים אור בדפוס גיאומטרי מגניב על המשטח ומשמחים באופן כללי. כמובן שאין מה שימנע מהנרות להנמס ולטפטף שעווה, אז הניחו אותם על מגש חסין אש.
חג שמח, מואר ויצירתי!
שירה
