לפני שהנינג׳ה שלי נולד, עברתי את שלב הקינון באיסוף זרדים (מטאפוריים) נמרץ. הכנתי, צבעתי, סידרתי, קניתי ותפרתי. אני לא תופרת מי-יודע-מה (כפי שהתודיתי בפוסט על השמיכה של דניאלה), הטכניקה שלי בסיסית מינוס ויש לי ידע טכני אפסי. אבל שמיכות טלאים, כמו שגיליתי כבר מזמן, דורשות כישורי תפירה מינימאליים: לדעת להפעיל מכונת תפירה ולתפור בקו ישר. כל היתר זה רעיון מגניב ובדים מהממים. אם הדוגמה מעניינת והצבעוניות מוצלחת – אף אחד לא ישים לב למלאכת היד העקומה.
את החדר של דן הכנתי מבעוד מועד ותפרתי שלוש שמיכות טלאים: לעגלה, לעריסה ולמיטה. בזו האחרונה הוא מתכסה בלילות הקיץ הזה וזה די מרגש אותי…
הבדים לשמיכה נבחרו להשלים את משפחת הגוונים המופיעה בחדר התינוק (שכבר אינו כל כך תינוק). אני אוהבת את השמיכה הזו ובעיקר נהנית לראות את הקטן שלי נהנה ממנה.
שבוע טוב,
שירה
