מסורות ישנות-חדשות בפתח שנת הלימודים
שנה משונה, עם ״חופשה״ במקום הלא נכון, וחופשה אמיתית מיד אחריה. כאילו רק מצמצתי והנה כבר מריחים את פתיחת שנת הלימודים הבאה. אני לא יודעת איך אתם נערכים למעברים כאלה עם הילדים, מחופשה ללימודים, מחג לחול וחוזר חלילה. אני מרגישה שאצלנו זה מתמסמס, מה שקצת מקשה על הילדים וגם עלי. בגלל זה כשלמדתי על המסורת של הגביעים, נדלקתי מיד.
אני חולה על מסורות. זה מרגש אותי. אבל בגלל שאני כזו בחורה לא מסורתית (!) אני בעיקר בעניין של מסורות משפחתיות, כאלה שנוצרו עם הזמן, התגלגלו במשך דורות במשפחה או אומצו אפילו בתור קטע. אלה המסורות המרתקות באמת, שנוצק בהן הקסם הזה של קיום מסורת פשוט כי רוצים ולאו דווקא כי חייבים.
את מנהג הגביע, או בשמו הגרמני Schultüte (״גביע בית ספר״) גיליתי שנה שעברה, כשחברה הכינה גביע לבן שלה שעולה לכיתה א׳. בגרמניה המנהג הוותיק הזה מלווה את ילדי כיתה א׳ מאז 1800 לערך והתפתח מגביעי נייר של פעם לגביעים ממותגים, תפורים ומשוכללים של היום. ניתן למצוא ברשת המון רעיונות מקוריים להכנת גביע לבד. ממליצה לכם גם לחפש Vintage Schultute בגוגל, התמונות מעלפות.
אצל חברה שלי רעות זו מסורת משפחתית, שסבא שלה הביא איתו מילדותו בגרמניה. כשילד או ילדה מתחילים כיתה א׳, מכינים להם גביע גדול ומקושט מנייר, מלא בכלי כתיבה וציוד בית ספר, ממתקים, מתנות והפתעות. במשפחה שלה הם מגדילים לעשות ומלבד הילד שבלב החגיגה, כל הילדים במשפחה (גם אלה שכבר הורים בעצמם), מקבלים גביע צנוע יותר עם מתנות קטנות ופינוקים. זו חגיגה גדולה שכוללת הרבה התרגשות, הכנות ותמונות משפחתיות של ילדים נרגשים אוחזים בגביעים.
שנה שעברה הכנתי לדן גביע לכבוד העליה לכיתה א׳. מרוב הכנות והתרגשות התמונות לא יצאו כל כך מוצלחות ובכלל – העדפתי פשוט להיות נוכחת ברגע. אז השנה התארגנתי מראש והכנתי לכם הדרכה פשוטה וכייפית לגביע ענקי, שכל ילד שעולה לכיתה א׳ ממש ישמח לקבל. הדוגמנית הפעם היא תמרה היפה – הבת של רעות – שעולה עוד רגע לכיתה א׳ ומתרגשת ממש.
ההדרכה המלאה, כאן בסרטון:
אהבתי כל כך את הרעיון לעטוף את כל המתנות הקטנות והמרגשות לגביע אחד שאפשר להחזיק ביד. עוד יותר אהבתי – את המסורת המשפחתית שמשמחת את כולם ומלכדת אותם לחוות את המעברים המשמעותיים האלה יחד.
מאחלת לכולכם שנת לימודים מוצלחת
שירה
