עוגיות בעיצוב אישי
אני יודעת מה אתם עשויים לחשוב – למה צריך עוגיות מוחתמות? למה לעצב חותמות? למה לא פשוט לאכול את התערובת מהקערה ולא לאפות את העוגיות בכלל?? שאלות לגיטימיות, באמת. אז בואו נדבר רגע על יצירה ״נחוצה״. רוב מה שאני עושה אינו נחוץ, תוכלו להמשיך עוד יום בלי פמוטי בטון שיצקתם לבד, אף ילד עוד לא ברח מהבית כי לא הכינו לו כרטיס פופ-אפ לגן לראש השנה. אני יכולה רק לנחש שישנן בעולם עוגות יום הולדת פשוטות עם קרם שוקולד וסוכריות (אבל אני לא לגמרי בטוחה). אז למה בעצם לעסוק באסתטיקה? למה לשחק עם חומרים ולברוא משהו יפה ובלתי נחוץ שעד לפני רגע לא היה קיים?
בגלל החדווה הגדולה של היצירה. בגלל הריגוש והפליאה הטמונים בהפיכת רעיון למוצר קיים בעולם. בגלל שהיופי מזין אותנו וממלא את הסביבה (והלב) שלנו בסוג ייחודי ומופלא של תזונה. כמו מוזיקה משגעת, כמו טעמים נשגבים. ואלה סיבות נהדרות לעשות כל דבר, אפילו חותמות לעוגיות.
את ההדרכה הזו פרסמתי לראשונה במגזין האמריקאי Thanksgiving&Co, אבל מכיוון שלא ניתן להכנס לאתר מישראל (וההדרכה היא באנגלית), אני שמחה לשתף אותה גם כאן בבלוג. אפשר להכין את החותמת איך שמתחשק: לרגל חג, יום הולדת או אירוע בנושא מסויים. מה דעתכם על עוגיות עם לוגו למסיבת השקה של המותג שלכם? או אולי שי מתוק ליולדת עם שם התינוק? אפשר לקחת את זה לאיזה כיוון שמתחשק.
כלים, חומרים וכל מה שצריך
– סיליקון ליצירת תבניות למזון (אני הזמנתי את זה, אבל הוא יקר יחסית. מצאתי את זה במחיר אטקרטיבי יותר ואפשר פשוט לרכוש בחנות בארץ המשווקת כימיקלים לאמנים)
– חימר פולימרי
– מערוך
– כלי עבודה לעיצוב בחימר
– סכין
– חותכני עוגיות וחותכנים קטנים
** מילה על חימר פולימרי וסיליקון: אפשר תיאורטית להכין חותמות לעוגיות גם מחימר פולימרי ולוותר על הסיליקון לגמרי. א-ב-ל, על אף שהחימר אינו מוגדר כרעיל, הוא גם אינו מוגדר ״בטוח למזון״. הסיליקון, לעומת זאת, מאושר לשימוש ישיר על גבי מזון. זה מוסיף לנו עוד שלב בעבודה, אבל אם אתם לא בעניין של לקחת סיכונים מיותרים – אני ממליצה לא לוותר. חוצמזה, החימר הוא שביר, בייחוד בפרטים העדינים, לעומת הסיליקון הגמיש שניתן להשתמש בו שוב ושוב ואפילו לשטוף במדיח.
הכנת הדוגמא
לשים ומרככים את החימר (הצבע שלו ממש לא משנה, אבל בחרתי בגוונים שאינם מלכלכים את הידיים והמשטח – גוונים כהים ורוויים כמו שחור ואדום עלולים להכתים קצת). מרדדים את החימר הפולימרי עד שמקבלים משטח בגודל הרצוי לחותמת.
עכשיו מקשטים, איך שרוצים! רק לזכור- אנחנו בעצם מפסלים איך תיראה העוגיה בסופו של דבר. כל מה שמשקיעים בחימר – יהיה שקוע בעוגיה, כל מה שמבליטים – יהיה בולט. זו עדיין לא החותמת עצמה (שתהווה נגטיב של החימר). 
אפשר להוסיף חיתוכים מחותכני בצק קטנים, להטביע צורות, לקשט עם ״נחשי״ חימר או עם פסים פשוטים חתוכים בסכין, אפשר לכתוב מילים או מספרים. הכל הולך. 
חותכים את החימר בחותכן עוגיות (בגודל שתרצו שהעוגיות בסופו של דבר יהיו) ומסירים עודפים.
אופים את החימר בתנור לפי הוראות היצרן ומצננים.
הכנת החותמת
כדאי לקרוא את הוראות ההכנה של הסיליקון שברשותכם בתשומת לב. בדרך כלל מדובר בפעולה פשוטה מאד אבל בזמן עבודה קצר במיוחד. מוציאים ממיכלי הסיליקון כמות שווה של שני הרכיבים. 
מערבבים ולשים אותם היטב, עד שלא רואים יותר את המראה המשוייש ושני הצבעים התאחדו.
ברגע שהתערובת מוכנה לוחצים אותה על פני החימר האפוי. דחפו את הסיליקון בעזרת האצבעות כדי להבטיח שכל הפרטים הקטנים מוטבעים בו והיו זריזים! תוך דקה בערך התערובת מתגבשת ונהיית צמיגית ולא רכה.
לפני שהחומר התקשה לחלוטין אני ממליצה להפוך את החימר עם הסיליקון ולחתוך את העודפים בעזרת סכין חדה.
טא דא! החותמת מוכנה!
עכשיו מכינים בצק עוגיות טעים ומשתמשים בחותמת שהכנו כדי להטביע בו צורות.
משתמשים בחותכן כדי לחתוך את העוגיות המוחתמות מהבצק ואופים לפי המתכון.
מתפעלים, מנשנשים ואורזים למתנה, כדי שגם אחרים יתפעלו מכמה שאתם מוכשרים.
אז איזה עוגיות הייתם מחתימים? דגלי ישראל ליום העצמאות? סמלי בטמן ליום הולדת של הילד? אולי בכלל תכתבו ״תודה״ לחברים המהממים שעזרו לכם לעבור דירה? אני אישית הייתי רושמת ״זהירות רעל!״ ואוכלת את כולן לבד.
מקווה שתכינו עוגיות מוחתמות שישמחו את הלב וימלאו את הבטן.
שגרה נעימה!
שירה
