כשהייתי ילדה חלמתי להיות אינדיאנית. דמיינתי אותה זקופה, נערה בצמה ושרשרת טורקיזים, רוכבת על סוס פראי וחיה בין פסגות מושלגות ויערות אורנים עבותים. יש לי מין חולשה לתקופה האחרת, לתרבות שרק שרידים ממנה נשתמרו בשם המסורת. הרומנטיקה והמיסתורין שאופפים את אותה נערה אינדיאנית של ילדותי לא דעכו מעולם. סיפרתי על המשיכה שלי לאסתטיקה השבטית של בני שבט הנבאחו בפוסט הזה שכתבתי על החדר של לילי, עוד לפני שהיתה בכלל לילי.
כשנתנאלה ואני התחלנו לדבר על שיתוף פעולה, המוח שלי התפוצץ מרוב רעיונות. כי אני אוהבת את הסתיו יותר מכל עונה אחרת, כי אני נמשכת לאחרונה לצבעוניות הזו בדיוק, כי הרעיון של ״קיץ אינדיאני״ כנושא לפוסטים זה בול וגם בינגו בשבילי.
לפני הכל – אם אתם לא יודעים מי זו נתנאלה – אתם מוזמנים לחנות האינטרנטית הענקית שלה לחומרי יצירה, שלא מדגדגת בכלל את החוויה של ביקור בחנות הפיזית, בחולון. זה כמו לבקר בחנות ממתקים משגעת לנשים יצירתיות. נתנאלה מפיקה את ״יריד החלומות״ שהוא אירוע מטורף עם עשרות מציגים בתחומי לייף-סטייל שונים: ילדים, עיצוב, אפנה… היריד הקרוב קורה בפתחה של העונה היפה בשנה – ב-13-16 בספטמבר, בעזריאלי חולון (בעמוד האירוע בפייסבוק תוכלו לעקוב אחרי מי, מתי ואיפה). הנושא של יריד החלומות הפעם הוא ״קיץ אינדיאני״.
״קיץ אינדיאני״… מריחים את אבק הדרכים? את המדורה הבוערת? את יער האורנים הקריר? מילים שנושאות מראות של מקומות רחוקים, מציתות את הדימיון ומלטפות את הלב. המשמעות של הביטוי ״קיץ אינדיאני״, היא תקופה של מזג אוויר שטוף שמש וחמים בסתיו, זמן לא רב לפני בוא החורף. אין כמו יום סתיו יפה להציף אותי באסוציאציות מלהיבות של צבע, אור ומרקם. כמו שכבר אמרתי – בול וגם בינגו.
אז הנה היא, ההדרכה הראשונה בשיתוף הפעולה של נתנאלה ושלי לקראת היריד – מובייל נוצות נהדר, לחדרה של האינדיאנית הפרטית שלי, טייגר לילי.
אז מה צריך?
– חימר פולימרי (כמו FIMO או SCULPY)
– סכין ומשטח חיתוך
– חרוזי עץ
– ענפים יפים
– חוט או חבל לתליה
– דבק ג׳ל
– דבק חם
– רדיד אלומיניום
– אפשר גם: ספריי צבע
אני בחרתי בענפי אקליפטוס. גדלתי בצילו של עץ אקליפטוס עצום ועקשן ויש לי חיבה מיוחדת לעץ הזה. ענפי האקליפטוסיפים חלקים מקליפה וקלים יחסית לניסור, מה שהפך אותם למועמדים אידיאלים. אם הענפים שבחרתם ארוכים מדי אפשר לקצרם עם מסורית פשוטה. זה לא דורש מאמץ מיוחד ואם אין לכם מסורית בבית – הנה הזדמנות מצויינת להצטייד.
חוטי הרקמה האלה מעלפים, בחיי. עמדתי בחנות מול המבחר הפסיכי בפרצוף מבולבל ונפעם. לקח לי איזה חצי שעה לבחור את הגוונים שאני רוצה, פשוט כי יש כל. כך. הרבה. גוונים. אני רוצה את כולם.
מתחילים ללפף את החוטים סביב הענף: מניחים מעט דבק על קצה הענף (אני משתמשת בדבק ג׳ל משום שאינו נוזל ומלכלך והוא מתייבש בקלות).
מדביקים את קצה החוט שבחרנו ומלפפים על גבי החלק המודבק להסתירו, ובהדרגה מתקדמים לאורך הענף. עוצרים ומצופפים את החוטים מפעם לפעם, למנוע רווחים שחושפים את הענף.
אפשר בכל זמן לעצור, להדביק את הקצה ולהמשיך לצבע הבא, ממש באותו אופן בו התחלנו את החוט הראשון. חשוב להסתיר את האזור המודבק, למראה המשכי, נקי ויפה.
להכנת הנוצות השתמשתי בחימר פולימרי המתקשה באפייה. בחרתי בסוג רך במיוחד – כדאי כבר בחנות לתת לאריזה קווטצ׳ קטן, לוודא שהחומר רך ולא התייבש. חבילה אחת הספיקה לי לשתי נוצות גדולות וכשתיים-שלוש קטנות. סה״כ השתמשתי בשלוש חבילות לכל הנוצות שתראו כאן, ואפילו נשארו לי לא מעט שאריות.
לשים את החימר היטב, כדי להגיע למרקם רך וגמיש ולהוציא את בועות האוויר.
מרדדים או משטחים את החימר ישירות על רדיד אלומיניום (או נייר אפייה, למרות שזה נוטה ליצור ״גלים״ מתחת חימר באפייה). כדאי לרדד לעובי של 3-4 מ״מ, כדי שלנוצה יהיה ״בשר״. אפשר כמובן גם להכין מובייל עם נוצות דקיקות וענוגות.
מניחים את רדיד האלומיניום על גבי לוח חיתוך וחותכים צורה של נוצה. כדאי שהנוצות יהיו שונות ומגוונות.
לא בטוחים איך יוצרים צורה יפה של נוצה? אין בעיה! הכנתי לכם קובץ להורדה, עם המון נוצות יפות בשביל המובייל. גוזרים, מרדדים את נוצת הנייר על הבצק והיא מטביעה את צורתה בבצק. חותכים את הצורה המוטבעת בסכין ויש לכם נוצה נהדרת! אם רוצים גם נוצות קטנות יותר, מדפיסים את הקובץ שוב ב-70%.
[et_bloom_locked optin_id=optin_2]
[/et_bloom_locked]
לא שוכחים לגרוע מהנוצה כמה צ׳ופצ׳יקים מחודדים.
מחוררים בעדינות חור קטן בעזרת קיסם. כדאי להניע את הקיסם בזהירות ולהרחיב את החור בהדרגה, כדי כשהחימר לא יתבקע.
מכניסים לתנור ואופים לפי הוראות היצרן. מניחים להצטנן.
מכינים כמה נוצות שרוצים!
משחילים חוטים דרך החורים שבנוצות. הכי קל – בעזרת משחיל של מחטים. קושרים קשר חזק.
את חרוזי העץ החלטתי לצבוע בצבע הספריי מהחברה המועדפת עלי, Rust-Oleum. זה צבע גירי, סופר מט עם טקסטורה מחוספסת מעט, בגוון Blush Pink מסדרת ה- Chalked (״שאבי שיק״). איך צובעים חרוזים? נועצים בקרטון קיסמי עץ, משחילים עליהם את החרוזים ומרססים בכמה שכבות במקום מאוורר היטב.
כדי לפזר את חרוזי העץ לאורך החוטים, הנחתי נקודה של דבק חם על גבי החוט, במקום בו ארצה למקם חרוז.
השחלתי חרוז בעזרת מחט, עצרתי בנקודת הדבק והחזקתי על גבי הדבק מספר שניות.
הגיע הזמן להרכיב מובייל! יש יתרון גדול במובייל מהסוג הזה – הוא טבעי ולא רשמי, ולא צריך לשקול ולמדוד שום דבר כדי שייצא סימטרי ומאוזן.
מתחילים מבניית בסיס המובייל. בעזרת חוט או חבל קושרים את הענפים זה לזה במרחק המוצא חן בעיניכם ונאה לעין. לא לשכוח להשאיר הרבה חבל לתלייה מהתקרה.
מתחילים לסדר את חוטי הנוצות לאורך הענפים. כדאי לעשות את השלב הזה כשהמובייל כבר תלוי (מסולם, מעקה או כמו שאני עושה לפעמים: קשור לגב כסא ואני ישובה על הרצפה). באופן הזה נוכל לראות איך המובייל ייראה בסופו של דבר, ולאזן אותו כשצריך. ואיך מאזנים מובייל? את כל הקשרים, של החבל ושל חוטי הנוצות, עושים אמנם הדוקים למדי. אבל מכיוון שהענף שבחרתי חלק, ניתן להזיז בלי הרבה מאמץ את המיקום שלהם. קצת ימינה, קצת שמאלה, ״דוחפים״ את הקשר לאורך הענף עד שמתקבל איזון יפה והענפים אינם נוטים על צידם. אם הענף שבחרתם אינו חלק, אני ממליצה ליצור קשרים רופפים ולהדק אותם רק כשמיקמתם את הנוצות באופן סופי. אפשר להוסיף נגיעה קטנה של דבק ג׳ל, לקבע את מיקום החוט.
תולים, מתרגשים, חולמים על מקומות רחוקים. דהרת סוסים, נחלים קרירים, נערות בצמה ופסגות מושלגות.
ואם לא רוצים להכין מובייל ענקי, רק משהו קטן וזריז – תמיד אפשר להכין קישוט נוצות שתולים ישירות על הקיר.
מקווה שתכינו את המובייל היפה הזה, ואם כן ספרו לי!
נתראה ביריד החלומות של נתנאלה? ב- 13-16 בספטמבר בעזריאלי חולון. יהיה קיץ אינדיאני 🙂
שירה
