מתרגשת

וואו, יש לי המון לספר.

הפוסט הזה גאה בתוכי בחודש וחצי האחרונים ועד לרגע כתיבת שורות אלה לא הייתי בטוחה איך ומה בדיוק אכתוב, רק ידעתי שזה חייב לצאת החוצה. כן, אני יודעת, פתיח קצת דרמטי, אבל גם אם כל מה שתקראו כאן אלה נקודות ציון יומיומיות בסך הכל, מדובר בכמה מהדברים הכי מרגשים וחשובים בשבילי, השנה ובכלל. קרו החודש כמה דברים גם עצובים ולא פשוטים בכלל, ואולי עוד אכתוב על זה פוסט בקרוב. אבל עכשיו אני עם הפנים קדימה ואני מתרגשת. מה זה מתרגשת? מתפוצצת מהתלהבות וזה קצת מקשה על יכולת ההתנסחות שלי, אני נושכת את השפה וקמה כל שלוש שניות להכין קפה או לבדוק משהו למעלה או לטאטא (שזה בעצם שם קוד ל״לאכול עוגיות״). אז זה פוסט קצת ארוך, מאד אישי. מקווה שתהיו סבלניים איתי 🙂 יש בסוף הפוסט הכרזה חשובה-חשובה, אז כדאי לכם.

הדחף לכתוב על השנה שהיתה והשנה שתהיה התחיל בפוסט יפייפה, שקראתי בסוף השנה האזרחית במגזין ״קפה ויפה״ של אפרת יפה. היא סיפרה על ״שנת הפרפר״ שלה, שנה בה נדמה היה לה שהיא כרוכה בפקעת בעוד העולם סביבה רץ קדימה, מגשים ומשיג (או לפחות ממש מתאמץ לעשות רושם כזה באינסטגרם). לקח לה זמן לעבד ולהבין שהפקעת אינה אלא גולם ויש לתת לו להבשיל כדי שיוכל לבקוע ממנו פרפר. הדימוי מצא חן בעיני כל כך והמילים שלה נגעו והדהדו בי.

אני מתרגשת בגלל כל מה ש-2016 היתה בשבילי. אני ממש-ממש מתרגשת ממה ש-2017 הולכת להיות בזכות כל זה.

2016 היתה גם שנת הפקעת שלי: לכאורה הכל קפא, החלומות והשאיפות והמקצועיות והרבה ממי שאני, התכנסו לבישול ארוך בתוכה. ובמקביל, מחוץ לפקעת האישית שלי קרו המון דברים משמעותיים, שהשפיעו עלי מאד והפכו את עולמי. אולי הנסיבות הן שיצרו את הגולם הזה מלכתחילה, ובזכותן יכולתי להבשיל בתוכו, להזדקף לאט ולהשיל אותו מעלי.

2016 היתה שנה מלאה כל כך, רק לאחרונה הבנתי כמה רגשות נדחסו לתוכה. בתחילת השנה עזבנו את הדירה בהוד השרון. הדירה שבה הכרנו, שהיתה לבית שלנו במשך עשור, שיום אחד יצאנו ממנה שניים וחזרנו שלושה. משם עברנו לגור אצל הורי לכמה חודשים, עם מעט חפצים, בטן ענקית וילד קטן. בינואר נולדה לילי (פוצקה) והפכה את הלב והגוף והבית, כמו שתינוקות חדשים בדרך כלל עושים. כעבור כמה חודשים נכנסנו לבית שלנו, שעורר בנו התרגשות וסיפוק ותיסכול, כמו שבתים חדשים בדרך כלל עושים.

ובתוך כל המעברים והארגזים, לילות ללא שינה וצחוק של ילדים, בתוך הגודש הפיזי והריגשי הזה נולד אצלי משהו חדש נוסף, שקט. משהו נוכח כל כך שיכולתי להרגיש אותו בגוף. ידיעה. ידיעה שהחלה כלחישה קלושה והלכה וגברה עד שהיתה למקצב שהתנגן לי בראש במלוא העוצמה, כל הזמן. התשובה לשאלה שהציקה וניג׳סה לי כל כך הרבה שנים: ״אז מה בעצם את רוצה לעשות כשתהיי גדולה?״.

אז מה אני רוצה לעשות? את זה. מה שאני עושה כאן, בדיוק עכשיו. אני רוצה לכתוב, להעלות הדרכות, לצלם, ללמד, לשתף. ליצור עם הידיים, כל הזמן. אני גם רוצה להפגש, ללמד פנים אל פנים, להרצות ולהתארח, לכתוב במקורות חיצוניים ולשתף בפלטפורמות אחרות. וליצור, ליצור, ליצור. זה ממש וידוי חושפני בשבילי, שתדעו. כמי שלמדה חמש שנים ארוכות אדריכלות, לא פשוט לקום בוקר אחד ולהודות שיוקרה זה סבבה, אבל אני ממש אשמח אם תציגו אותי בתור ״בלוגרית״. בהתחלה זה קצת הביך אותי, עכשיו אני ממש מתרגשת.

זה זמן מצויין גם להגיד לכם תודה. לולא הבלוג הזה והקהל המדהים של הקוראים שנכנסים ומגיבים ומשתפים אותי ביצירות שלהם – לא הייתי מתמידה בזה מספיק זמן כדי להבין שזה בדיוק-בדיוק אני. תודה שאתם מבקרים כאן והופכים את הדרך הזאת לכזו שאני רוצה לצעוד בה, אין לי מילים לתאר כמה אני מעריכה את זה.

אי אפשר לעשות סיכומי שנה בלי לדבר על השנה הראשונה של היצור המגה-חמוד הזה, בטח ובטח אם מדברים על התרגשות. לילי, לילי… ילדה זורחת, קרן שמש. חגגנו לה לפני חודש הולדת וממש התרגשתי. כל כולה סופגניה ריחנית, המפגינה דעתנות מרשימה בעזרת מחוות תיאטרליות ושלוש מילים תינוקיות. הזמן איתה רצוף חיבוקים ארוכים, ריקודים, חיוכים נוטפי דבש וצחוק מתגלגל. המבט הנבון הזה והאופן בו היא עונה לי תשובות מפורטות, ללא מילים, מרגשים אותי. מרגש אותי כל כך שהשנה הראשונה שלה היא גם השנה הראשונה שלי, כאמא לשניים, כמישהי שיוצרת ולא מתנצלת. כנראה שהייתי צריכה שהיא תגיע כדי שאבשיל ואבקע מהגולם שלי, אפסיק לעשות תכניות ואתחיל להוציאן אל הפועל.

אז התרגשתי מהמעברים בחיי והתרגשתי מהילדה המשגעת שלי והתרגשתי מההפנמה של מה באמת חשוב לי. ראוי שלסיום אני פשוט אתפוצץ מהתרגשות עם הודעה לוהטת שאני משתגעת לספר לכם עליה כבר חודשים:

בחודש מרץ אני משיקה את סטודיו הסדנאות של אבני׳רו!

כל. כך. מתרגשת. חלמתי על הסדנאות האלה מאז שהבית היה רק שירטוט על נייר, וסוף סוף זה קורה! אוכל לארח אנשים בחלל היצירתי שלי, ללמד כלים חדשים ומלהיבים ולפגוש פנים אל פנים את הקוראים של הבלוג. הסטודיו נמצא ממש כאן אצלי, באבן יהודה. מלהיב ברמות אחרות!

מה תוכלו ללמוד בסטודיו? המון המון דברים 🙂 לוח הסדנאות המלא יעלה בקרוב וסדנאות חדשות יצורפו כל הזמן. ניצק בטון, נעבוד עם עץ, נבשל חומרי יצירה (!) נכין כרטיסי פופ-אפ ומוצרי נייר ועוד המון המון סדנאות מגניבות שרק מחכות להתחלף ולהתעדכן. אתם מרגישים את ההתרגשות שלי?? מרגישים??? אחלה.

רואים את הזר היפה על ראשה של האינדיאנית שלי? נכון שאתם גם רוצים להכין כזה? (ברור שכן). סדנת פרחי לבד היא סדנה נהדרת בה תרכשו כלים להכין מגוון פרחים רכים ויפיפיים, תלמדו על סוגי הלבד השונים וגם כמה סודות מקצועיים לשזירת אביזרי שיער משגעים. תצאו מהסדנה עם זר עשיר ומקסים ועוד כמה הפתעות קטנות. הפרטים המלאים – כאן. כדאי למהר ולהרשם! כל מי שנרשם במהלך פברואר יזכה להנחת השקה.