STEAMPUNK = סטים-פאנק הוא תת ז׳אנר של מדע בדיוני, המשלב טכנולוגיה עתידנית עם אסתטיקה המושפעת מהתעשיה והמיכון של מהפכת הקיטור במאה ה-19. יצירות סטים-פאנק מספקות לעתים תסריט אלטרנטיבי לתקופה הויקטוריאנית באנגליה או לתקופת ״המערב הפרוע״ באמריקה. במקרים אחרים הסטים-פאנק מאפיין עתיד אפוקליפטי בו טכנולוגיית הקיטור שרדה את חורבן המיחשוב והאלקטרוניקה. אלה יצירות פנטזיה המתארות יקום חלופי, שכולו עבר-עתידני גדוש טכנולוגיה ומעוטר בגלגלי שיניים, שעוני מחוגים, צינורות נחושת, מחוכים, מגבעות ומשקפי ריתוך למכביר.
***
מאז פורים בשנה שעברה, ידעתי שבפורים הזה אני הולכת על תחפושת סטים-פאנק. זה הסגנון המושלם. אם הייתי רק עוד טיפ טיפונת יותר מי שאני, הייתי מסתובבת ככה כל הזמן. אז נכון, זו תחפושת שממש מסבכת אותי כששואלים אותי ״למה התחפשת״? אבל היא מגניבה לגמרי: גם עתידנית, גם בניחוח היסטורי-רומנטי וגם מומצאת לחלוטין. שילוב מנצח!
אני אנצל את הפוסט הזה כדי לענות על השאלה שכל שנה שואלים אותי, זו שהתשובה עליה נראית לי הכי מובנת מאליה, אבל פחות מובנת כנראה לסובבים אותי. והיא: ״למה את משקיעה כל כך הרבה בתחפושת??״ (ולכך מתלווה ה״יא משוגעת״, ״אין לך דברים יותר חשובים לעשות עכשיו?״ והאהוב עלי – ״לכבוד מי את מתחפשת ככה בדיוק?״). אז התשובה שלי היא פשוטה : אני מכינה תחפושת כדי להכין תחפושת. המסיבה שבתאריך היעד היא רק בונוס. פורים מספק לי תירוץ נפלא להתנסות בחומרים ובטכניקות חדשות, להיות יצירתית רק בשם היצירתיות, לעבוד על פרויקטים שחיי היום-יום לא מצדיקים את הכנתם או קיומם.
יש לי חג אחד בלבד להתמסר בו לחלוטין לתפקיד דימיוני לבחירתי, לכן אני לוקחת את ההזדמנות הזו במלוא הרצינות ומשתוללת עם אפשרויות היצירה שהיא פותחת בפני.
במסע החיפוש שלי לאיך ״מסטאמפנקים״ דברים, גיליתי מחדש חומר מופלא, לא פחות. ספוג יצירה, המכונה במחוזותינו ״סול״ (ובאנגלית "craft foam" או "eva foam") הוא כלי אדיר לעבודה. כהרגלי ההכנה לפורים עברה דרך יו-טיוב, שם למדתי טכניקות מלהיבות ליצירה בסול והתיאבון שלי להכנת התחפושת רק גדל וגדל. תחפושת סטים-פאנק מתחילה ונגמרת באביזרים וכמה שיותר מהם. לא הספקתי להכין את כל הפריטים שרציתי, אבל מה שהכנתי יצא נהדר ושימח אותי מאד.
את המגבעת המגניבה הכנתי לפי ההדרכה הזו, אחרי שקניתי את התבנית. כנ״ל לגבי משקפי הריתוך. על הדרך למדתי איך מחממים, מותחים ומשתעשעים עם סול ואת סגולותיהם של דבק המגע, הסופר-גלו והאפוקסי. אז הכנתי גם את שיריון הכתף, הנרתיקים הקטנים והנדן של הרובה ביד חפשית וללא הכוונה מיוחדת.
את החולצה הלבנה צבעתי בעזרת תה (קצת שתיתי וקצת צבעתי). את החצאית הוורודה שחברה תרמה לי צבעתי בצבע לבדים, קיצרתי והתאמתי לצרכיי. הטבעת והסיכה לשיער היו מהנות מאד ליצירה – הזמנתי מסין חבילה של גלגלי שיניים בגרוש ורבע, אותם הדבקתי זה לזה בעזרת סופר-גלו. זה היה מהיר וכיפי ויפיפה, סיפוק מהזן המיידי.
את הנעליים הישנות שלי עיטרתי בתחרה, והוספתי להן שעון עתיק (שהוא בעצם פקק של בקבוק שתייה, משובץ בפני שעון מודפסים על נייר ומזוגגים באפוקסי). והכי הכי כיף? לצבוע את הרובה. הוא נולד כצעצוע פלסטיק כחול וכעור וקיבל חיים חדשים/ישנים בצביעה, סטים-פאנק סטייל. אני בחורה שוחרת שלום ומתעבת אלימות באופן כללי, אבל ביקום העתידני-חלופי-אפוקליפטי-בידיוני בו התחפושת שלי מתקיימת, יש הכרח אמיתי להתחמש בפני הסייבורגים והדאלקים שונאי האנושות (ואם הבנתם על מה אני מלהגת, אתם גיקים נפלאים ואני אוהבת אתכם).
יש לי המון רעיונות ותובנות מהפורים הנהדר הזה, מקווה שאוכל לשתף אותם בהדרכה ממש בקרוב!
שבוע נפלא,
שירה
///
תודה ענקית לתמר ינאי חברתי הטובה, צלמת מוכשרת ובחורה נהדרת באופן כללי. על שצעדת בעקבותי לחורבה מתפוררת, צילמת תמונות מעלפות ואפילו שרדת לספר על זה.
