האמת? אני קצת מודאגת. הבית לא מתקדם כלל בקצב שהיינו רוצים שיתקדם, ומתחיל להסתמן שהכניסה אליו לא תהיה בנחת, בחודש שביעי, תוך תפירה וצביעה וחלומות בהקיץ. לחלופין נראה שמדובר יהיה בכניסה בהולה שניה לפני (או אחרי) הלידה, כשהבית נראה כמו אתר בניה ושום דבר עוד לא במקומו. כמו שאומרים בצרפתית – נו, שויין.
אמנם אנחנו עוד רחוקים מלהכנס לבית החדש, אבל לחלום בהקיץ עודני יכולה. אז קבעתי דייט עם אחת המעצבות הצעירות הכי מהממות שאני מכירה, קרן בר, לקפה ודוגמיות (שזה כמו עוגיות, אבל הרבה יותר שווה). יש לי הרבה לבטים לגבי חדר התינוקת המתהווה, ואין כמו סיעור מוחות יצירתי כדי להתחיל ולהתכנס.
כפי שהודתי כאן בעבר, העבודה שלי עם עצמי שונה מאד מהעבודה עם הלקוחות שלי. אני הרבה פחות ממוקדת ונוטה לרצות לבלוע הכל ועכשיו, מתנדנדת בין הרצון שלי לסמן ״וי״ על כל טרנד לוהט שמגניב אותי לבין בחירות בטוחות עד שעמום. משוגעת, בקיצור. קרן היקרה יודעת בדיוק איך לעשות לי סדר בראש וגם קצת צוחקת עלי תוך כדי (לגיטימי).
והנה הגיע הרגע של הטלת הפצצה – אני יודעת שזה הכי הכי חם. אני יודעת שלוח הפינטרסט שלי לחדרי ילדים מהדהד את הטרנד הזה בלי בושה. אני יודעת שזה הכי נחשב והכי חזק והכי סקנדינבי (וכולנו הרי רוצים להיות סקנדינביים) – אבל אני לא מעצבת חדרי תינוקות בשחור-לבן. כן כן, שמעתם נכון.
ולמה? ובכן, מבחינתי זה עניין של הגיון בריא. תינוקות רכים לא רואים גוונים עדינים וקונטרסט רך. הדפסים בשחור ולבן, לעומת זאת – הם דווקא רואים לא רע. לכן צעצועים, ספרונים ועוד שלל חפצים שמטרתם להחזיק את התינוק שלכם עירני ומעוניין – ראוי שיהיו בשחור-לבן. אבל החדר שבו אתם מתחננים מהעולל שבחייאת יישן איזה חצי שעה וייתן לכם לעשות פיפי לפעמים? לטעמי צריך להיות המקום עם הכי פחות גירוי עז ומעורר. יש לי כבר ילד אחד שלא ישן. אני אשמח שהבאה בתור תגלה עניין רב יותר בלעצום עיניים.
זו דעתי האישית מאד, כמובן. אני בטוחה שיש מעצבות (ואמהות) שלא יסכימו איתי. אבל זו דעתי האמהית-מקצועית ואני דובקת בה. מה שטוב לפינטרסט לא בהכרח טוב לשקיות שתלויות לי מתחת לעיניים.
אז מה יש לנו?
המון המון הדפסים. לשמחתי העצומה האפנה עכשיו מתמסרת לסגנון שבטי-אמריקאי שנע בין אזכורים של תרבויות קדומות יותר כמו האצטקים ועד הדפסים השאובים היישר ממלאכות יד של השבטים האינדיאניים דוגמת הנבאחו.
למה אני שמחה כל כך? אמנם יש בי סלידה קלה מטרנדים היסטריים, שבאים וחולפים ומותירים את הבתים של כולם זהים ובלתי עדכניים תוך שנתיים. אבל דווקא הטרנד הזה נושא בחובו אסתטיקה שתמיד-תמיד דיברה אלי. שילוב מהפנט של גרפיקה חדה ומעניינת, אפילו מודרנית, עם מטען היסטורי ותרבותי עשיר וחוצה דורות. אני מאמינה שבין הפריטים הנמכרים תחת חסותו של הטרנד הבוהמייני הזה יש כמה אוצרות שתמיד יהיו רלוונטיים.
הבאתי איתי דוגמא של רצפת העץ שתהיה בחדר, דוגמא של צבע הקירות, בדים שבכוונתי לתפור מהם את הטקסטיל למיטה ולשידה וגם כמה דוגמאות של בדי ריפוד, טפטים ושטיחים מרחבי הרשת. לא בטוחה בכלל שהחדר יכיל את כל הפריטים האלה. אולי בתהליך כמעט כולם יתחלפו. אבל זו הצצה כנה מאד לתהליך היצירה שלי – אני מניחה לפני את כל מה ש״עושה לי את זה״, משחקת בשידוכים ובמינונים, מנסה קצת לצאת מהקופסא של עצמי. זה מניע תהליך סינון ומדגיש מה בעצם חסר. זה משחק שאני מאד מאד אוהבת לשחק.
ברוח סגנון הנבאחו שבחרתי כמקור ההשראה שלי, הבאתי כמה נוצות מנייר. אולי הן ישחקו חלק בדקורציה, אולי לא. אבל הייתי חייבת להוסיף אותן למכלול, כי… הלו?? נוצות מנייר זה אדיר! זה למה.
אני מאמינה בעיצוב חדרים מתוך מקור השראה, אין כל בושה לבחור בנושא, בסגנון או בתרבות כבסיס לעיצוב כולו. אבל יש, לדעתי, להשתדל להמנע מעיצוב נושא מובהק הגובל בעיצוב תפאורה, גם אם מדובר בחדר ילדים (על כך הרחבתי בפוסט הזה). זה מאפשר לחדר להיות חי וגמיש, כך שבהחלפת פריטים ספורים ניתן לרענן ולחדש את החדר, כשהילד גדל ואישיותו מתגבשת.
אמשיך ואשתף אתכם בתהליך, עד להשלמת החדר המתוק של התינוקת (יש להניח שכשזה יקרה תהיה כבר תינוקת להתאים לחדר…).
** תודה ענקית לקרן בר, הלא היא Karen B, על היותה כזו מעצבת, וכזו חברה. תציצו בבלוג השווה שלה ותחכימו.
