***אזהרה- פוסט עם המון המון (המון) תמונות. תאלצו להאמין לי שאלה התמונות הנבחרות, אחרי סינון קפדני. אבל יותר מזה אני לא יכולה להפחית – כולן נראות לי מושלמות…***
זה לא הפורים הראשון שלי כאמא, אבל זה הפורים הראשון שנחשב באמת. דן כבר בן שנתיים ומאד אוהב להתחפש, לכן נמלאתי התרגשות מהולה בחשש לקראת בוא החג הכי הכי חשוב בשנה – לפי סדרי העדיפויות שלי, בכל אופן. כל כך רציתי שהוא יהנה, שיתרגש להציג את עצמו לעולם לרגע קט כמישהו אחר (או אולי כפן אחד מסויים שלו עצמו, מועצם ומוחצן). שיתענג על רוח השטות שברחוב ולא ייבהל מכל השיגוע הזה.
חלומותי התגשמו 🙂 הילד שלי זרח כל החג והתלהב מכל תחפושת ובכלל מכל הבלאגן. התחפושת שהכנתי לו היתה חלק בלתי נפרד מהחוויה – הוא היה לסבא אליעזר, אחת הדמויות האהובות עליו בזמן האחרון. מכיוון שילדי הגן מדקלמים את הסיפור הזה מכריכה לכריכה – כולם זיהו אותו והתרגשו מעצם הזיהוי – מה שהוסיף לתחושת הסלבריטאות המלהיבה שהוא הרגיש.
תפרתי את הגזר הגדול מלבד, ועוד כמה גזרים קטנים שחיברתי לבגדיו. את הכובע (של ארי) הקטנתי מעט מבפנים, פרמתי את שוליו והוספתי עוד גזר קטנטן לקישוט.
אני מניחה שיכולתי לבחור בתחפושות יצירתיות ומשוגעת מזו, אבל לראות אותו מדושן עונג, מחבק את הגזר הענקי ומציג את עצמו בגאווה שוב ושוב: ״אני סבא אליעזר!״… היה שווה שווה שווה. הלחיים שלי כאבו מרוב חיוכים והלב שלי שר. נתתי לו חג פורים כיפי, הוא נתן לי את הירח. אחלה דיל.
את משלוחי המנות לצוות הגן הכנתי ברוח התחפושת, כמתבקש מאמהות מסובבות כמוני. שלושה גזרים ממולאים בשוקולדים שווים, שדן העניק בגאווה לגננת ולסייעות.
דן דרדושקס היפה שלי (אם ״שם חיבה״ זה למי שמחבבים, איך נקרא הכינוי למי שמשוגעים עליו לחלוטין??), מאחלת לך רק ימים יפים כאלה.
שירה
