אם לא יצא לכם לראות את הפוסט על הבראנץ׳ המקסים שעשינו בסיומה של 2014, אתם מאד מוזמנים להציץ כאן. הלבשנו את הבית בפריטים יפים, בגוונים בהירים וחומרים טבעיים. במרכז השולחן הנחתי עציצי סוקלונטים כבדים ונהדרים מבטון לבן, משובצים בעלי זהב.
כמובטח, הפוסט העוקב הוא הדרכה לעציצים הללו, שבאותה מידה ובפרופורציות אחרות יכולים להיות כלים לסכו״ם, כוסות לכלי כתיבה ובעצם כל דבר שתרצו לצקת מבטון לבן, עם תוספת מנצנצת ומגניבה.
זה פוסט ארוך, אבל אחרי שנשאלתי כל כך הרבה שאלות על בטון, החלטתי לנצל את ההזדמנות ולשפוך עוד קצת אור על החומר והתהליך. כמה מילים על ההדרכה, ועל העציצים בפרט:
1. אם תרצו להכין עציצים, בייחוד לקקטוסים או סוקולנטים, חשוב להכין להם פתח ניקוז. הם סובלים מלחות ועלולים להרקב ללא ניקוז מתאים. איך מייצרים חור ניקוז? מדביקים בדבק חם פקק פלסטיק של בקבוק שתייה, בתחתית המיכל הגדול מבין התבניות. את המיכל הקטן יותר מניחים על גבי הפקק וכך נותר חור עגול וגדול שלא יתמלא בבטון.
2. כדאי להמתין הרבה זמן עד שמפרקים את התבנית. שבוע, אפילו. בגלל מבנה התבניות, למים קשה להמלט החוצה והבטון מתייבש לאט מאד. פירוק מוקדם של התבניות כמעט מבטיח סדקים מעצבנים בכלים היצוקים.
3. ניתן לצקת בכל כלי שתרצו, בכל גודל שתרצו. למה כדאי לשים לב: שהמיכל עמיד בפני נוזלים, שניתן יהיה לחלץ את היציקה לכשתתיבש (לעתים זה אומר לחתוך עם סכין את הכלי) וכדאי שהמיכל הקטן יותר מבין התבניות יהיה מקרטון- קצת קיווצ׳וץ׳ או חיתוך יקלו על שליפתו החוצה.
4. הבחירה בין עלי זהב שלמים לחלקיקי עלי זהב תניב שני תוצרים שונים למדי והעלויות בהתאם. אני מרחיבה בעניין בהמשך.
5. מילה על בטון: כמו המלט האפור, גם זה הלבן מגיע גם בשקים קטנים וניתן להשיגו בכל חנות חומרי בנין. לא לפחד מבטון! בהשקעה של 8-10 ש״ח יש לכם שק שיספיק לכמה פרויקטים קטנים ונהדרים.
את הכלי בהדרכה יצרתי ממיכלי חלב, כי הם זמינים, באים בגדלים שונים ובפרופורציה מעולה לעציץ קטן. אפשר כאמור לצקת בכל גודל, במיכלי פלסטיק, בכלים חד פעמיים, אריזות מזון משומשות ועוד…
מה צריך?
– שני מיכלים עמידים לנוזלים, האחד קטן מהשני בלפחות 1 ס״מ בהיקף.
– מלט לבן
– עלי זהב שלמים או ב״פירורים״
– ספריי שמן
– כלים לערבוב המלט
– מים
מתחילים בתבנית – חותכים, אם צריך את המיכלים בהם נשתמש.
משמנים את המיכל הגדול מבפנים, ואת פני המיכל הקטן מבחוץ.
מתחילים להדביק לדפנות הפנימיות של המיכל הגדול את עלי הזהב. כאן ההזדמנות לדבר על ההבדלים בין עלי זהב לחלקיקי עלים: עלי זהב יספקו את התוצאה המרשימה והמנצנצת ביותר. מצד שני- הם עולים בסביבות ה-30 ש״ח לעלים בודדים, בעוד מיכל עם חלקי עלי זהב עולה את אותו הסכום אבל מכיל כמות עצומה של חומר, שתספיק לכם לאינסוף פרויקטים עתידיים (והרי כל אחד צריך עלי זהב בשלוף, לכל צרה שלא תבוא). עלי הזהב השלמים והעדינים, אותם קרעתי בנונשלנטיות, נדבקים בקלות לדפנות המיכל המשומנות. חלקי העלים המגיעים בצנצנת, לעומת זאת, מעוכים קצת ועקשניים יותר, ויש לפרוס אותם ולהדביק בנחישות לשמן. מכיוון שהם קצת קווטץ׳ הם לא נצמדים לחלוטין לתבנית ולפעמים ״נבלעים״ בבטון. אני גיליתי שהדרך הטובה ביותר היא פשוט לשים ה-מ-ו-ן חלקיקי עלים.
מערבבים בטון: היחס התיאורטי הוא 1:4, זאת אומרת 1 יחידת מים על כל 4 יחידות מלט. אבל זו המלצה בלבד, מכיוון שהאבקה מושפעת מלחות וגורמים נוספים וגם בגלל שאני קולית וספונטנית ושונאת למדוד. אני בדרך כלל מתחילה עם בערך כוס מלט, מוסיפה מעט מים, מערבבת היטב ומוסיפה שוב מלט, ושוב מים וכו׳. לא כדאי לשים כמות גדולה של מלט כי המים מתקשים לחדור את האבקה ונוצרים גושים.
מילה על כמויות – מאד קשה להעריך את הכמות, כי למלט אפור ולבן יש נטייה לתעתע בנו… האבקה היא קלילה ועל כן מאד לא דחוסה. ברגע שמוסיפים מים, כוס מלט נהיית שליש כוס בקושי. אני בדרך כלל מעריכה שאזדקק לאבקת מלט בכמות כפולה מגודל המיכל שלי. אם במקרה הזה השתמשתי במיכל גדול של חלב, חצוי, אזדקק לשני מיכלים בגודל זה של מלט להשלמת הכלי, בערך (וזאת למרות שהכלי שלנו יהיה חלול מבפנים! צריך הרבה מלט להכנת מעט כלי).
יוצקים את הבטון למיכל הגדול, לכשני-שליש מגובהו.
מכניסים את המיכל הקטן ולוחצים אותו פנימה.
אפשר לשים משקולת בפנים, למנוע ממנו לצוף, או להשתמש במסקינג-טייפ שישאיר אותו בפנים ויקבע את מיקומו במרכז.
מחכים ומחכים ומחכים בסבלנות. אנחנו לא רוצים סדקים שיבקעו לנו את הכלי. אולי זה הזמן לצאת לחופשה לשבוע-שבועיים?
מתחילים בלשלוף (במידה של אלימות, אם צריך) את הכלי הפנימי. אם מגלים שהבטון שתחתיו נראה עדיין לח מאד, משאירים להתייבש עוד 24 שעות לפחות. אחר כך אפשר לקלף את התבנית החיצונית בעדינות.
משייפים את שפת הכלי על נייר לטש.
אחרי שבטוחים שהכלי יבש (החומר ירגיש קשה יותר ופחות קריר), כדאי לצפות בלכה פוליאוריטנית שקופה. למה כדאי? בדפנות החיצוניות של הכלי הצמנט הלבן רגיש ללכלוך, בייחוד כשהוא עדיין טרי. אם בכוונתכם להפוך אותו לעציץ אז ציפוי בכמה שכבות של לכה מבפנים ישמור על הבטון מלחות וכתמים. ומומלץ להתעקש על לכה פוליאוריטנית – ניסיתי גם לכה אקרילית שגרמה להתקלפות משונה ולא נאה.
ממלאים באדמה (עדיף ייעודית לקקטוסים וסוקולנטים), שותלים ונמלאים גאווה.
כאן בהדרכה השתמשתי בחלקיקי עלי זהב ולא בעלים שלמים. מה ההבדל בתוצאה? כאן לפניכם: מימין- עציץ שהכנתי עם חלקיקי עלים מצנצנת, משמאל – עם עלי זהב שלמים, קרועים. לשיקולכם.
הכנתם? אני חייבת לראות. שלחו לי!
שבוע חורפי נהדר,
שירה
