**הקדמה: התלבטתי ארוכות אם להעלות את הפוסט הזה עכשיו. הוא מחכה לפרסום כבר שבוע, לפני גשם הגראדים והקסאמים והאזעקה ההזויה לחלוטין, שהבהילה אותי לחדר של הנינג׳ה (הממ״ד שלנו, שהתייפה לכבודו, עליו כתבתי כאן). רעדו לי הידיים כל הערב. חלון הממ״ד לא נסגר ואני לבד בבית, נאבקת בו ובבהלה חדשה-ישנה, בתחושת חוסר בטחון תהומית, מעל ראשו של הילד היפה שלי, שישן בשלווה במיטה. בבת אחת הייתי בת תשע, והיתה זו מלחמת המפרץ. רק שעכשיו אני בת תשע לבד בבית, ויש לי תינוק מתוק להגן עליו מכל זה. לבי נקרע כשאני חושבת על הורים בעוטף עזה ובישובים הנתונים תחת אש כבדה. לא מסוגלת לדמיין אפילו את המצוקה.
התלבטתי. ואז הבנתי – אני הייתי רוצה לקרוא פוסט על אהבה ויצירה ותקווה וחגיגה עכשיו. ולכן אפרסם פוסט כזה בדיוק. אני מקווה שגם אתם תשמחו לשכוח יחד איתי, לרגע, את מה שקורה ממש עכשיו, כי אני יוצאת לטיול קצר בזמן ומתענגת על זכרונות החתונה השמחה שלי, לאיש השמח שלי.
מזהירה מראש – פוסט מפוצץ בתמונות, אם תסלחו לי על בחירת המילים האקטואלית. היכולת שלי לברור תמונות מהיום הזה אפסית לחלוטין, לדעתי כולן מושלמות, אחת-אחת…
לפני ארבע שנים צעדתי לחופה, מתרגשת כמו שלא דמיינתי שאתרגש. את החתונה תכננו זמן רב בגלל אירועים משפחתיים מצערים מאד, היינו מאורסים שנה וחצי (שזה המוווון זמן בשבילי לקרוא את כל מגזיני החתונות שהשוק העולמי מייצר. באמת). תכננו שני אירועים: חופת צהריים בגינה בבית הורי, באבן יהודה ומסיבת חתונה רבת משתתפים ב״יער״ בחדרה, שבוע אחרי.
ארבע שנים חלפו, ועדיין חתונת הצהריים שלי, עליה עמלתי בשמחה גדולה, מרגשת אותי נורא. תכננתי את האירוע הזה באהבה ובחשק והכנתי כמעט הכל במו ידי. למדתי לתפור כדי להכין בעצמי כריות ומפות, נדדתי בין מגדלי פרחים כדי למצוא את הפריחה החביבה עלי ולהכין סידורים, קיבלתי שיעור בכלי עבודה בסדנה של אבא של חברה, כשניסרתי וחתכתי לנו שלטים. הרבה מהאלמנטים שהופיעו בחתונה שלנו מופיעים היום בכל בת מצווש, אבל אז מעטות היו חתונות ה- DIY ואני התרגשתי לעשות דברים בדרך הזו.
ביום האירוע הרגשתי כמו נסיכה! אבל לא נסיכת דיסני מהאגדות, עם מותן מצומקת ושיער לא סביר – אלא נסיכה אמיתית ממש, מהלכת (יחפה) כמה סנטימטרים מעל הקרקע. הייתי בבית ילדותי, עם האנשים הכי קרובים אלי, עם האיש הכי הכי שלי. הי, אפילו את החופה שלי תפרתי בעצמי!
יום לפני האירוע, בעזרתה העצומה של יעל שישיצקי היפה, תליתי את האהילים בגינה, הכנתי את סידורי הפרחים, סידרתי את הרהיטים ולסיום – הכנתי לעצמי זר כלה. מעולם לא ראיתי את עצמי כאחת שתאחז בזר, אבל היה משהו מאד מרגש בשזירה שלו, והתהלכתי איתו בגאווה גדולה ביום החתונה.
את התמונות צילם שחר פרידמן, שהכשרון והקסם האישי שלו מתחרים זה בזה כל הזמן, ואיכשהו שניהם תמיד מנצחים.
היה מושלם.
ומה עשינו שבוע אחרי זה, אתם שואלים? חגגנו עד שנפלנו מהרגליים. הנה הצצה לתקציר ווידאו שצילם אלכסיי מאלב המוכשר והמגניב לחלוטין:
Shirai+Ari – The highlights from New Stream production on Vimeo.
יום נישואין שמח לנו 🙂
מאחלת לכולנו שבוע שקט
שירה